מה הפגימה שלך?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

מה הפגימה שלך?

הפציעה הקשה בשירות הצבאי היתה רק תחילתה של מלחמה מתישה ומייסרת באגף השיקום. אבל ערן יוסף סירב לוותר – והצליח לשנות. בראיון לתכלת גינס ב"אנשימעם" הוא מבקש שנפסיק לחשוב שנכי כוחות הבטחון זכו בלוטו, ונתחיל להבין ולקבל התנהגות של אנשים עם פוסט טראומה

 

ערן יוסף: יש הרבה דעות קדומות למשל: "אה, אתה נכה צה"ל? אתה מיליונר!" [צליל של זכייה במטבעות בסלוט-משין בקזינו]. "יש לך אוטו בחינם, יש לך בית בחינם, אתה מקבל 20 אלף שקל בחודש". יש הרבה אנשים שהם נזקקים, עם הקצבאות, עם הכול, הם עדיין נזקקים, ויש אנשים שעדיין בפערים מאוד מאוד גדולים. וזה לא לזכות בלוטו. אני מוכן להחזיר את הפציעה שלי, לתת אותה לכל אחד, עם הגרוש וחצי שאני מקבל קצבת נכות, ושייהנה מזה. [צליל של מטבע בודד מתגלגל ונעצר על שולחן] זה ממש לא לזכות בלוטו. 

 

[אות פתיחה]

קריין – עומר סנש: אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית מועדון צרכנות עדיף ופודקאסטיקו. אנשימעם, מגישה: תכלת גינס

 

תכלת גינס: אין, אה… אני לא… אני חירשת, אני לא שומעת פודקאסטים!

 

קריין: אנשימעם!

[\סוף אות פתיחה]

 

תכלת גינס: ברוכים השבים והשבות לפודקאסט אנשימעם. והפעם איתנו ערן. ואני אתן לערן לספר על עצמו. ערן, מי אתה? מה אתה? מה אתה עושה בחיים?

 

ערן יוסף: אז אני ערן יוסף, ויש לי חברה לייעוץ ביטחוני שעובדת בארץ ובעולם, ובין היתר אני פועל המון להכרה בתחום של נכי צה"ל. ותכף גם נדבר על זה, כי זה קצת משהו מורכב. הייתי סגן מפקד יחידה מובחרת, ולפני 8 שנים, בפעילות במהלך צוק איתן, נפצעתי במהלך איזה מרדף. לא ניכנס לפרטים כרגע, אבל מה שכן מעניין זה שנפצעתי בעמוד השדרה, פציעה לא פשוטה, ובגפיים העליונות.

 

תכלת גינס: אוקיי, כשאתה אומר "לא פשוטה", תאר לי מה אתה מרגיש, מה זה אומר, כי אנחנו פה והמאזינים לא רואים אותך.

 

ערן יוסף: אז מבחוץ אני נראה די שלם. 

 

תכלת גינס: [צוחקת קלות]

 

ערן יוסף: אבל מבפנים זה קצת יותר מורכב. הפציעה קודם כול זה צומת בחיים, זה משהו שתופס אותך בהפתעה. ואתה בפעילות השגרתית שלך אתה מתכנן מה תעשה כשתחזור ומה אתה עושה מחר ומה אתה עושה, ופתאום אתה מקבל איזה חבטה, והחבטה הזאת היא קצת מוציאה לך את השליטה מהחיים.

 

תכלת גינס: כן, אבל רגע, תסביר לי ברמה הפיזית ביום-יום, כאבים, תפקוד מסוים, חוסר תפקוד? 

 

ערן יוסף: אז כאבים זה חלק מהחיים היום. אתה כל הזמן סביב הכאבים.

 

תכלת גינס: עכשיו ברגע זה כואב לך?

 

ערן יוסף: גם עכשיו בוודאי, ועם הכסא הזה זה יכאב עוד יותר. אבל אתה לומד לחיות עם זה. ויותר מזה, זה שאתה קצת מאבד את השליטה על החיים שלך, אתה יותר נזהר. בואי נגיד שבאנג'י זה כבר לא חלק מהחיים שלי יותר וכל מיני דברים מורכבים. אבל אתה נפצע, ואז הכול מתחיל להתהפך לך שם. 

 

תכלת גינס: "התהפך", מה התהפך? תספר על הרגע הזה. 

 

ערן יוסף: אז קודם כל, הפציעה שלי הייתה יחסית מורכבת, כי לא הבנתי שאני פצוע. זה היה במבצע צוק איתן. וקיבלתי חבטה לא פשוטה במסגרת הפעילות, והמשכתי לתפקד כרגיל תחת כאבים נורא נורא גדולים. לא הבנתי באמת שנפצעתי, ואחרי שלושה ימים פשוט התעלפתי והגעתי לבית חולים, והבינו שהפציעה שלי לא פשוטה. ואתה לא מבין את זה. ואתה אומר לו: ״אוקיי, טוב, תן לי כדור שנייה ואני חוזר, יש לי חיילים, יש לי אחריות, יש לי הכול". הוא אומר לי: "יקירי, אתה לא הולך לשום מקום".

 

תכלת גינס: מה הייתה האבחנה שלהם?

 

ערן יוסף: האבחנה זה שנפגעו לי שבע חוליות בצוואר עד בעצם מרכז עמוד השדרה. את מצטמררת כשאת שומעת את זה. 

 

תכלת גינס: לא… זה נשמע כמו… כמו כאב חד.

 

ערן יוסף: זה יותר מכאב חד. כן? זה ארבע פריצות דיסק. אני התימני היחיד שפרץ עם יותר דיסקים ביום אחד מאייל גולן. [אייל גולן שר: "זה אני"]. אז קחי את זה בחשבון. ופגיעה ביד. זה משפיע על הפגיעות של הגפיים. 

 

תכלת גינס: אז אחרי שנפצעת, חוץ מהכאב הפיזי חטפת סטירות לחי מהמדינה.

 

ערן יוסף: כן, זה הכול ביחד. לפני המדינה אתה מרגיש קודם כול חוסר שליטה. אתה בנאדם שמוביל. גם אם התפקיד הוא היה… הייתי הרבה שנים בקבע, אחר כך במילואים, ואתה רגיל כל דבר להוביל. גם בחברה שלך אתה מוביל. ואז פתאום אתה מובל, ופתאום גם פיזית אתה לא מסוגל לעשות דברים מאוד מאוד אלמנטריים שהיית עושה כמו לעמוד על הרגליים. גם זה היה משהו מורכב. להרים את הידיים, להזיז את הצוואר. וזה לא עובר לך. אתה מבין שאתה תקוע בתוך הדבר הזה, ואז אתה חווה את הדבר הזה שנקרא "להתמודד עם אגף השיקום". 

 

הצבא נורא עוטף אותך כל התקופה של הפציעה, ואז אחרי תקופה מסוימת חייבים לשחרר אותך לטיפול של משרד הביטחון, ואז החיים מתהפכים לך. ובתוך הדבר הזה נמצאים גם שוטרים וגם סוהרים ואנשי מערכת הביטחון: שב"כ, מוסד וכו'. וכולם שווים באופן מאוד דמוקרטי מול החוק, לכולם מתייחסים בצורה "מורכבת", בוא נגיד ככה. זאת אומרת אתה מתמודד עם פציעה, עם החוויה האישית שלך, עם כל מה שמלווה בזה, ועכשיו גם מישהו עושה לך – אין דרך להגיד מאשר "זובור". מישהו עושה לך זובור מאוד מאוד גדול על התהליך. אתה כבר… לא משנה מה הדרגה שלך ומי אתה ומה עברת ושנפצעת בלחימה, אתה "טירון", "טירון של משרד הביטחון".

 

תכלת גינס: כשערן הגיע לאגף השיקום, חוסר השליטה בגוף התחבר לחוסר השליטה בגורל. זה מה שהוא כתב בפייסבוק על המפגש עם המערכת.

 

[מוזיקת רקע] 

ערן יוסף (מקריא): "לפני מספר שנים הוכרתי גם אני כנכה צה"ל. לא משנה כרגע למה, אבל זה לא היה בשל החלקה על קליפת בננה בדרך לשק"ם ישנם שני יקומים מקבילים: יש את צה"ל, שבאמת עושה הכול על מנת לשמור על חייליו ולעטוף אותם כשהם נפצעים, כל עוד הם בחזקתו, ויש את אגף השיקום של משרד הביטחון, שמקבל את האחריות לטיפול בפצועים בשלב המאוחר יותר. ההגדרה 'נכי צה"ל' הינה הגדרה שגויה, שכן אתה נכה של משרד הביטחון ולא של צה"ל, ואולי זה לב הבעיה. בדרך להכרה בנכות גיליתי על עצמי המון דברים. גיליתי שאני בכלל 'נוכל סדרתי' כל עוד לא הוכח אחרת. גיליתי שאני 'פגום'. לא 'אבא פגום', אלא אדם פגום. גיליתי שאני 'מחבל פוטנציאלי' לאור הבדיקה הפיזית המאוד קפדנית ומשפילה בכניסה לאגף, ובעיקר גיליתי שאני מפריע להווי ולשגרת היום של הפקידים כשאני בא אליהם דווקא בשעות קבלת הקהל ומבקש שירות". [\סוף מוזיקת רקע].

 

תכלת גינס: אז זה אומר שאחרי הפציעה שלך הגעת לשיקום, ומה? ולא התייחסו אליך שם? לא נתנו לך מה שהיה מגיע לך?

 

ערן יוסף: צה"ל מושתת באמת על המון המון ערכים והמון המון אכפתיות, והוא באמת עוטף את החיילים שלו. [קולה של אישה במענה האוטומטי בטלפון אומר: שלום רב]. משרד הביטחון זה מכונה. [המענה האוטומטי: הגעתם למוקד שיקום נכים של משרד הביטחון]. ואני… זכורה לי החוויה הכי הכי קשה. [המענה האוטומטי: לפניכם מערכת לניתוב שיחות]. כשהגעתי והרמתי טלפון פעם ראשונה. [המענה האוטומטי: לפניות זכאים בדרגת 100 פלוס נא להקיש 3. לפניות בנושאים רפואיים, הפניות ותרופות נא להקיש 4. לפניות בנושא שיקום ורווחה נא להקיש 5]. עונה לך בת שירות, שזה ילדה בת 18, שזה השירות הביטחוני שלה-צבאי שלה, והיא שואלת אותך: [קולה של חיילת צעירה: "מההה הפגימה שלך?"] "מה הפגימה שלך?". היא שואלת אותך "מה הפגימה שלך?", וזה הסטירת לחי הכי גדולה. אתה מבין שאתה מוצר בעליאקספרס עכשיו שיש איזה עניין בין הלקוח לדואר – "אתה פגום". 

 

תכלת גינס: אוקיי. 

 

ערן יוסף: והמילה "פגימה" [קולה של החיילת: מה הפגימה שלך?], גם כשאני מעיר לה, היא אומרת לי: "זה המונח הפתולוגי [החיילת: זה המונח הפתולוגי של העניין]. וזה בכלל לוקח אותי לעולמות אחרים, ההגדרה הזאת של "פתולוגי". ואתה מתחיל להסביר מה הפציעה שלך. ובסדר, יש פה עוד עשרות אלפים כמוך, זה בסדר, אתה כבר לא מיוחד. [קולה של אישה במענה האוטומטי: אנו מטפלים בפניות קודמות. נשמח לעמוד לשירותכם מיד כשנתפנה] ואתה עובר חוויה מאוד מאוד לא… לא סימפטית [מוזיקת רקע הולכת ומתעוותת].

 

תכלת גינס: הא, הם כאילו מתייחסים בזלזול?

 

ערן יוסף: זה לא זלזול. זלזול זה סוג של יחס. זה סוג של רגש.

 

תכלת גינס: אז אפילו לא זה. 

 

ערן יוסף: זה אפילו לא זה. זה תחושה מאוד מאוד אפאטית של מכונה מאוד מאוד מסודרת.

 

תכלת גינס: אוי ואבוי.

 

ערן יוסף: ועכשיו נכנסת לתוך הצינורות של המכונה, [אפקט מכונה בפס ייצור] וככה המכונה מגיבה. היא קהת חושים, ו"אתה לא רוצה להגיד לי מה הפגימה שלך? אז אנחנו לא נטפל בך". 

 

תכלת גינס: שאלה מצחיקה לשאול בדייטים: "תגיד, מה הפגימה שלך?".

 

ערן יוסף: מה הפגימה שלך…

 

תכלת גינס: "אתה בא לפה הרבה?" [צוחקת].

 

[מעברון קצר עם מוזיקת נושא]

 

תכלת גינס: והתחלת לפעול אחרי שראית את כל הקושי הזה שאנשים ניצבים מולו, כל נכי צה"ל או יותר נכון נכי משרד הביטחון, מה התחלת לעשות? איזו פעילות למען כולם?

 

ערן יוסף: זה קודם כול…

 

תכלת גינס: זה עצבן אותך?

 

ערן יוסף: מתוך החוויה… זה מאוד מאוד הרגיז אותי. ובתוך החוויה הזאתי אתה אומר: "אני הולך לעשות כמה דברים בנושא הזה". כאילו "להחזיר חזרה". הדבר הראשון שלי מאוד הפריע, וזה נשמע סמלי – בכניסה לאגף השיקום אתה עובר בדיקה ביטחונית מאוד מאוד משפילה [אפקט המולה בשער בידוק בטחוני], "ותוציא את כל מה שיש לך בכיסים ונעליים וחגורה", וכאילו אתה אחרון המחבלים. עכשיו, עד לפני יומיים היית בחזית, ועכשיו יש פה איזה מאבטח שהוא גם כן בן 21 או 22, והוא מוציא לך את הכול מהכיסים. יש פה עניין מאוד מאוד סמנטי שמגיעים לשם טייסים ומגיעים לשם אנשים מיחידות מיוחדות כמוני, וגם מגיע לשם אפילו איזה לוחם זוטר שלא היה כזה… התחושה היא משפילה. אתה כאילו עכשיו נכנס לאיזה מקום ש"אנחנו מסבירים לך כבר בכניסה, יקירי, אתה אפס. אם לא הבנת עד עכשיו, אתה אפס", וזאת התחושה. עכשיו יש לזה איזה צידוק שאולי בסערת רגשות מישהו שבא לקבל שירות עלול לתקוף את איש הרווחה. אבל בין זה לבין הבדיקה הזאתי יש תהום מאוד מאוד גדולה. והמלחמה הקטנה שלי הייתה זה שמי שנפצע בצוק איתן ומגיע באותה תקופה כל יום או פעם בשבוע או פעמיים בשבוע לאגף השיקום, הוא לא יעבור את התהליך הזה, ובזה הצלחתי. 

 

תכלת גינס: בזכותך. 

 

ערן יוסף: לא יודע אם בזכותי, אבל אני זוכר שצעקתי הרבה. אני לא אגיד שזה בזכותי. 

 

תכלת גינס: האמת, אפשר להבין, וזה עוד יותר מועצם, כי בעצם זה אנשים שנתנו את החיים שלהם ושירתו למען צה"ל ולמען המדינה, ואז בסוף כל מה שהם עוברים, והם עוד עבדו בשביל זה. זה לא סתם תאונות עבודה ו"בואו, ביטוח לאומי", זה את הנשמה שלך ואת החיים שלך נתת בצה"ל.

 

ערן יוסף: כן, ובתוך זה, בדיוק ממה שאמרת, אני ממשיך רגע למקום שהוא קצת קשה להבנה. כשאתה נפצע או עובר תאונת דרכים, אתה אומר: "לא יודע כמה חלק היה לי בזה". פה לאנשים שמגיעים למקום הזה של לתבוע את מערכת הביטחון יש דיסוננס מאוד מאוד גדול. האנשים הללו קודם כול מרגישים תחושה של כישלון אישי. בסוף אני איש מקצוע, המקצוע שלי לנצח, ואני שומע את האנשים שמגיעים איתי שלא נעים להם לבקש. דבר שני, את מי אני תובע? את המקום שבעצם אני חי אותו ואוהב אותו ונושם אותו. ובהקשר הזה זיהיתי שלושה טיפוסים מאוד מאוד מרכזיים, שזה גם מקשה את כל הטיפול במי שנקרא "נכה צה"ל" בסופו של דבר. יש את החבר'ה שהם אולד סקול, החבר'ה המבוגרים, של יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה, שהם בכלל אומרים "אני צנחן. צנחנים לא בוכים". אנחנו… 

 

תכלת גינס: זה דור של פעם.

 

ערן יוסף: דור של פעם. יושב לידי בנאדם עם ערימה של דוחות, והוא מפחד לבקש תו נכה כי הוא אומר "תשמע, אני רק איבדתי את כף הרגל, אני לא באמת נכה". הוא לא מבין בכלל באיזה מצב הוא נמצא. ויש כאלה שעדיין מדברים בשפה של עולים חדשים בשנים הראשונות של המדינה; "המדינה נלחמת על קיומה, אני עכשיו אגרום לה להוצאות?". הם לא מבינים שהמדינה נמצאת במקום אחר לגמרי. ויש את החבר'ה שכמו שאמרתי, שרואים בזה מקצוע, ואומרים: "וואלה, יש לי פה כישלון מקצועי", קשה להם לבוא ולתבוע כי הם בעצמם לא מוכנים להודות בפציעה, ורואים בזה ככישלון אישי. ויש את הפוסט-טראומתיים שהם בכלל לא במצב קליני לתבוע. הם נמצאים ביקום מקביל.

 

תכלת גינס: הם בקרב.

 

ערן יוסף: הם בקרב. והם עדיין בקרב הרבה פעמים. וזה משהו שמאוד מאוד קשה…

 

תכלת גינס: זה לא רק שהם נמצאים בראש שלהם ביקום מקביל, הם גם מה שנקרא "נכות שקופה". זה בעצם נכות שלא רואים אותה, שלא יודעים שאתה לא בסדר, ולא יודעים שאתה חווה כרגע…

 

ערן יוסף: התקף.

 

תכלת גינס: התקף או פלשבק. אמרת לי שהם חיים את זה עם מישהו שראה ילדה. 

 

ערן יוסף: אז אחת החוויות שלי, כשאתה יושב על הספסל המאוד לא ארגונומי של אגף השיקום בתור לרופא, אז אתה פוגש כל מיני טיפוסים מכל מיני תקופות ועם כל מיני פציעות. ואחת החוויות שלי זכורה זה חבלן משטרה. הרבה אנחנו לא יודעים עליהם, אבל חבלני המשטרה הם מאוד מאוד על הגבול לפוסט טראומה בגלל המראות שהם מגיעים [אליהם], במיוחד אלה ששירתו בשנות ה-90, בתקופת הפיגועים הגדולה של האוטובוסים, ועל מנת לוודא שאין מטען נוסף לפני שמכניסים כוחות חילוץ, הם היו הראשונים להיות שם. ואחד החבלנים ששוחח איתי הוא בעצם בחור שמספר על זה שבאחת הזירות הוא ראה ילדה, ראה גופה של ילדה, ומשם בעצם קיבל את "ההתהפכות". [מוזיקה קודרת] ומספר שהילדה באה "לבקר אותו", "לראות אותו", מדברת איתו, הוא משוחח איתה, והוא תחת כדורים מאוד מאוד קשים כדי לחזור לשגרת יום-יום ולנתק את החלומות האלה שהוא נמצא בהם. זה מלווה אותו… זה אירוע שקרה בשנות ה-90, זה מלווה אותו אחר כך…

 

תכלת גינס: הוא הוזה את הילדה שמתה, בלי הכדורים הוא הוזה אותה?

 

ערן יוסף: בואי נגיד שגם עם הכדורים, אבל בלי הכדורים הוא פשוט חי אותה כל לילה. הוא אומר שהיא באה לשוחח איתו ולשאול אותו מה שלומו, וזה מין משהו ציני הזוי כזה בתוך איזו מערבולת. אחר נעלם לנו באמצע התור, הוא פתאום קיבל פלשבק שהוא נמצא באחת השוחות בשדה הקרב, והוא פשוט מתחבא מאחור הספסל או מתחת לשולחן.

 

תכלת גינס: ואף אחד לא יודע מה קורה לו באמת בראש.

 

ערן יוסף: אף אחד לא יודע. אני חושב שהסיפור של איציק סעידיאן הוא סיפור מאוד מאוד… אם רואים את הסרטון שהוא נעצר… [קולו הנסער של איציק סעידיאן: אני הוא… אני… פוסט טראומתי. קולו של שוטר: הבנתי. קולו של סעידיאן: נ… נכה צה"ל. קולו של שוטר: בסדר. אתה בסדר. קולו של סעידיאן: אני.. תרופה, קולו של שוטר: אתה בסדר] על ידי המשטרה [ברקע קולו של סעידיאן מתערבב בקולו של שוטר], שעוכב על ידי המשטרה [קולו של סעידיאן: אני לא מבין אחי, על מה? מה אתם רוצים ממני? תעזבו אותי, אחי, תעזבו אותי], והוא היה במצב [קולו של סעידיאן: לא עשיתי לכם כלום. קולו של דובר: מה זה משנה? קולו של שוטר: קח מים. צפצוף של מכשיר קשר] כמו שאני ראיתי הרבה אחרים [קולו של שוטר: תקשיב לי רגע. תקשיב לי רגע. סעידיאן: בשביל… קולו של שוטר: יצחק, אתה מוכן להקשיב לי רגע? צפצוף מכשיר קשר. סעידיאן: בשבילכם אני… קולו של שוטר: אתה מוכן להקשיב לי רגע? נשמע קול מדבר בקשר. קולו של שוטר: יצחק?], זה נראה סתם בנאדם שמתעצבן.

 

תכלת גינס: אתה כתבת פוסט מאוד מעניין על איציק סעידיאן. אולי תוכל לצטט לנו חלק ממנו?

 

ערן יוסף: (מקריא) "יש מכונה עם ראשי אגפים, מנהלי מרחבים, [מוזיקה קודרת מתחילה] מחוזות וראשי ענפים, אך על אף כל אלה הרבה פעמים אין עם מי לדבר. זה הניצוץ שהבעיר את איציק סעידיאן. הייאוש מנותני השירותים באגף השיקום, שלא מבינים את הקונספט, לא מבינים כי הנכים הם המהות ולא הבעיה. לא מבינים שזכות הקיום של הפקידוּת במקום הזה היא הנכים ולא להפך, ובעיקר לא מבינים שלנכים, בעיקר הנפשיים, אין את היכולת להבין, להכיל, לחכות, לשלוח פקס, הם גם לא שומעים כלום כי הם מאוד 'רחוקים' מהפקיד, כי הם עדיין שם, בשדה הקרב" [מוזיקה מסתיימת].

 

תכלת גינס: טוב, אז בעצם אתה עכשיו פועל למען אחרים. ספר לי קצת על חוויות והצלחה במאבק מול הממסד.

 

ערן יוסף: אז קודם כול המצב שאני הגעתי אליו היה מצב מאוד בעייתי. זה גם קריסה כלכלית, כי כל התקופה הזו שאתה לא מוכר, אתה לא מקבל פיצויים, אבל אתה גם לא עובד, ואז אתה מגיע למצב מאוד מאוד מאתגר. והחלטתי שאני הולך למלחמה מול הממסד ללא עורכי דין ללא שום דבר, ואני יוצא פשוט למלחמה. על ההכרה, על ההחזר של ההוצאות, על הפיצויים. 

 

תכלת גינס: מה, כל הבירוקרטיה והכול היית מולם, תק תק תק טלפונים? 

 

ערן יוסף: ה"תק תק תק" זה לא כל כך, זה יותר "תק", [פאוזה] "תק", ועוד שבוע עוד "תק". אבל כן, פשוט למדתי את "ספר החוקים". החלטתי ש…

 

תכלת גינס: הא, הלכת ולמדת הכול לבד.

 

ערן יוסף: הלכתי למדתי את הכול לבד. את ספר החוקים. התייעצתי עם מי שצריך לקבל, קיבלתי את חוות הדעת הרפואיות, ופשוט הגעתי לוועדה לבד עם כל מה שלמדתי, ואת האחוזים שחשבתי אני אקבל, אלו אחוזי הפציעה שבאמת זכיתי. וזה היה הניצחון הראשון. מה שכן, יש פה משהו מאוד מוזר פסיכולוגי, כי ברגע שקיבלתי את ההכרה פעם ראשונה, אתה מרגיש שאתה מקבל את השליטה על החיים שלך בחזרה. ומלהיות אחד שמובל, שמטלטלים אותו בוועדות, והפיזיותרפיה וכל מיני דברים כאלה, פתאום אתה אומר: "הופה, זהו זה חוזר אליי, החיים שלי חוזרים אליי". ואז התחלתי פשוט לקבל את כל תשלומי הרפואה וכל הדברים, כל ההוצאות האדירות שהיו. להגיד שקיבלתי את הכול? ממש לא, אבל בהחלט הצלחתי לחזור למסלול, וזה גם נתן לי הרבה הרבה כוח להתחיל את הכול מחדש, כי גם העסק איפשהו מת. כי אתה לא מתפקד למעלה מחצי שנה, ואחר כך אתה גם לא באמת פעיל, אתה לא יכול לנהוג, בטח לא תחת השפעת תרופות. ואז אתה מתחיל לבנות מחדש. לקח לי בערך ארבע שנים לחזור לעצמי, לנקודה שבה הפסקתי איפשהו ב-2014. אגב, הזוי, נפצעתי ביום הולדת שלי. [אפקט צפצפת יום הולדת]

 

תכלת גינס: דייי!

 

ערן יוסף: זה אחד הדברים ההזויים [אפקט משרוקית מנגנת יום הולדת שמח]. ואז אתה חוזר, חוזר חזרה בעצם.

 

תכלת גינס: אז רגע, אז אפשר להגיד שהסוג של המאבק למען כולם והמאבק שלך, זה גם יכול להיות מה שזירז את ההחלמה שלך?

 

ערן יוסף: כן. זה סוג של החלמה. עם הפציעה הפיזית לומדים להתמודד. אני יודע מתי יהיה גשם, אני יודע לפני כולם מתי יהיה גשם. אני גם [יודע] מתי יהיה שרב, אני יודע את זה לפני כולם.

 

תכלת גינס: הא, אתה מרגיש את החוש שלך בזכות זה שחסר לך מלא חוליות, שיש לך חושים אחרים?

 

ערן יוסף: אז אנחנו מבינים יותר טוב מכל חזאי מתי ירד גשם. אבל באמת אני חושב…

 

תכלת גינס: אתה מרגיש רעידת אדמה גם?

 

ערן יוסף: לא, אני לא חתול עדיין. 

 

תכלת גינס: [צוחקת] יש לך הרבה נשמות. 

 

ערן יוסף: אבל יש לי הרבה נשמות, זה בטוח. ואתה כן מרגיש בסופו של דבר, ברגע שהממסד מכיר בך, אתה אומר: "זהו". יש פה עוד איזה משהו, אתה בנקודה מסוימת חושב ש"אולי הם צודקים? אולי אני סתם ממציא? אולי אני סתם לא בסדר?".

 

תכלת גינס: הא, הם חושבים שאתה עובד עליהם, ואז הם משכנעים אותך כבר ש…

 

ערן יוסף: כן, עושים לך כל מיני תעלולי חקירה. זאת אומרת… יש לי למשל מוגבלות בתנועה בצוואר, אז הם בכוונה [אפקט סאונד: קולו של ערן נשמע כאילו נאמר מאחורי הגב] קוראים לך מאחורי הגב לראות אם תסתובב. וכמה אתה יכול להסתובב בצורה לא רצונית. 



תכלת גינס: הא. 

 

ערן יוסף: אז אתה איפשהו מפקפק בעצמך. ברגע שאתה מקבל את ההכרה, זה לא רק סתם חזרה לשליטה על החיים. זה גם בא ואומר לך: "בואנה, צדקת. אתה צדקת. זה באמת זה. זה לא ש… זה באמת זה". וההכרה גם – יש איזה סגירת מעגל בהשלמה – וברגע שאתה מקבל את ההכרה, אתה יכול להתחיל את החיים שלך. אתה אומר: "רגע, זה נגמר, אין לי… אין לי איזה משהו פתוח". נכון שיש את ההתמודדות הפיזית, אבל אני חושב שההתמודדות הנפשית עם המערכת שלא מספרת לך מה הזכויות שלך בשום שלב, מה מגיע לך, להפך – מנסה גם לקחת, אחרי שאתה מגיע להשלמה הזאתי, רק אז אתה יכול להתקדם הלאה בחיים. ואני רואה את זה גם על הרבה אחרים. 

 

תכלת גינס: ומה נשאר עוד לתקן?

 

ערן יוסף: מה שנשאר לתקן זה בעיקר את הגישה ואת הפתיחות. צריך שתהיה גישה יותר טובה. בנקודת החיכוך שמים את האנשים הכי לא מנוסים, תמיד. 

 

תכלת גינס: [צוחקת].

 

ערן יוסף: נקודת החיכוך הגבוהה ביותר.

 

תכלת גינס: זה מעניין. כי אתה השני שמדבר איתנו על זה שהכול מתחיל ונגמר באנשים. כי היה פה נתנאל הלוי, הוא אמר על הנגישות באוטובוס ועל התנועה, והוא אמר שהכול מתחיל ונגמר בנהגים, לא בתקציב ולא בטכנולוגיה. באנשים, באנשים. 

 

נתנאל יהודה הלוי [מתוך פרק 2 של אנשימעם]: "מדברים הרבה על בינה מלאכותית, על עולם הטכנולוגיה, על כל מה שקורה עכשיו, על רכבים אוטונומיים. עד שזה יגיע לארץ ועד שתהיה פה רגולציה, תהיה פה העמדה של תשתיות, הם עדיין תקועים עם הנהג בן ה-50-60, שכבר איזה 30 שנה על הכביש, כועס על כל העולם, והדבר האחרון שבא לו עכשיו זה לקום מהכיסא הנוח שלו בתא הנהג לפתוח את הרמפה. הדבר האחרון. אז לפני שמדברים על טכנולוגיות, יש את הטכנולוגיה הכי טובה – אנחנו לא יודעים להשתמש בה – בני אדם"]

 

ערן יוסף: אני שמעתי את הפודקאסט שלו כמה פעמים, ונורא נורא התחברתי להרבה דברים מהמקום הזה.

 

תכלת גינס: כי הוא גם תימני?

 

ערן יוסף: אה… אני יודע?! [צוחק צחוק מתגלגל]. העובדת הסוציאלית נמצאת מאחורה, והפסיכולוג נמצא מאחורה, והמומחים הכי גדולים נמצאים מאחורה. נקודת החיכוך שבה אתה מתעמת כל הזמן, ושם אתה מקבל את השירות, למי שעונה לך ראשון לטלפון יש לו אפס כלים להתמודד עם נכה פיזית…

 

תכלת גינס: אז זה לא מקצועי…

 

ערן יוסף: כל שכן עם נכה נפשי. והדבר הזה חייב להשתנות. לא חייבים להגיד "פגימה", צריך לשים מישהי שהיא יותר שירותית. אני לא בא בטענות לילדה בת 18 שעונה לטלפון. מצד שני, זה לא מוקד שירות של חברה סלולארית. עכשיו, היא לא אשמה, אין לה שום כלים להתמודד עם מישהו שהוא פצוע ויש לו צורך בכדורים או בטיפולי שיניים, כי הם חורקים נורא את השיניים, הפוסט טראומתיים, והיא לא מצליחה לקשר בין פוסט טראומה לרפואת שיניים, והיא שואלת אותו: "מה הקשר?". אז שם צריך אנשים עם ניסיון. בנקודת החיכוך. אני לא צריך אחרי שאני רב עם כל העולם להגיע לעובדת סוציאלית או למישהי שיש לה את ההתמחות או מישהו שיש לו את ההתמחות. אני צריך אותם בנקודת החיכוך בטלפון הראשון שעונים. זה סוג של פירמידה הפוכה; אל תיתן לי לטפס את הפירמידה לבעל המקצוע, תביא לי אותו לפני כן. זה הגישה, וזה בכל מערכות השירות. 

 

תכלת גינס: אתה מבקש דבר כל כך פשוט שזה מעצבן אותי שזה לא קיים, אתה מבין? שזה בסה"כ זה מקצועיות ושירותיות. 

 

ערן יוסף: אני חושב שחל שינוי באגף השיקום שמנהלת אגף השיקום היום היא מישהי עם ניסיון. בעבר היה "גנרל" שהיה כועס עלינו כמו חיילים. אני מוצא את עצמי מדבר עם ראש אגף השיקום, מתלונן על הטיפול הלקוי, והוא אומר לי [מפקד בקול סמכותי: "אתה סגן אלוף, ואני אלוף"] "אתה סגן אלוף, ואני אלוף, אני…". הוא מדבר איתי בדרגות… אתה [ראש אגף השיקום] לא במקום הזה, אתה היום נותן שירות, והמעבר הזה של להיות נותן שירות הוא לא קיים אצל אנשים. זה לא סתם תפקיד, זה חייב להיות מישהו שצמח עם ניסיון ועם ידע ועם גישה, והמילה הכי גדולה פה זה "גישה". צריך לשנות את הגישה גם במשרדי ממשלה, כל שכן במשרדים שמתעסקים עם רווחה וטיפולים. 

 

תכלת גינס: אם מישהו צריך עזרה, הוא יכול לפנות אליך?

 

ערן יוסף: אני יותר מאשמח. אני גם עזרתי. תודה לאל, אין לנו בזמן האחרון מבצעים גדולים עם נפגעים, ואני מקווה שזה יישאר כך, אבל הרבה פנו אליי, וגם ההדרכות הקטנות האלה של מה מגיע לך ומה לא [מוזיקת נושא ברקע] זה משהו ששווה לעשות [\סוף מוזיקת נושא].

 

תכלת גינס: יש לי שאלה קצת צינית. להילחם באגף השיקום זה יותר קשה מלהילחם בשדה הקרב? כאילו, להביס אותם יותר מספק מלהביס את האויב?

 

ערן יוסף: אני פחות רוצה להיכנס ללהביס או לא להביס, אבל "הקרב" באגף השיקום הוא "קרב מוחות" מתיש עם מכונה גדולה וחזקה.

 

תכלת גינס: תראה, עברת חוויה מאוד קשה. ואחרי זה התמודדות מפרכת, פיזית, נפשית בירוקרטית. איך לא נשברת? מה החזיק אותך?

 

ערן יוסף: לא יודע. לא יודע איך לא נשברתי. 

 

תכלת גינס: מה לא יודע? אתה נשוי עם ילדים? זה כן? המשפחה מחזיקה?

 

ערן יוסף: תראי, לא הייתה לי ברירה. כי אתה נמצא במצב כלכלי ובריאותי מאוד מאוד מורכב, ולכן לא הייתה לי ברירה. עכשיו, את יודעת, אנחנו שמים את הצחוק לרגע בצד, לא הייתה לי שום ברירה, הייתי חייב להמשיך ולנצח כי זה או לנצח ולהתחיל לבנות את עצמי מחדש או להתרסק לגמרי, ולא הסכמתי להתרסק לגמרי. אז באמת באמת לא הייתה לי ברירה. אבל אני מטבעי אחד שלוקח את המלחמות שלו עד הסוף, תמיד. 

 

תכלת גינס: זה אומר שיש לך משהו באופי שלא מוותר. לא מוותר והולך עד הסוף ונלחם, ואז אתה גם עוזר לאחרים. הינה, לא עושים את הבדיקות האלה יותר [הבדיקות הפיזיות הפולשניות בכניסה לאגף השיקום]. אין יותר את ההשפלה הזו, שאני לא מאמינה שזה קיים. 

 

ערן יוסף: אני מקווה [צוחק ונאנח]. אני מקווה. אבל אני יודע שבהחלט נִתַּן על זה את הדעת וגם על הסיפור של בנות השירות והפקסים, שנעלמו לנו כבר מהעולם. עד לא מזמן זה גם היה עוד פקסים [צליל חיוג של פקס] ולמי יש פקס בבית, כאילו? [צליל מהדהד של פקס נשלח]. 

 

תכלת גינס: רק לביטוח לאומי יש פקסים [צליל הפקס נפסק].

 

ערן יוסף: נכון.

 

תכלת גינס: ואיך אנחנו כחברה יכולים לתת מקום לנכי מערכת הביטחון?

 

ערן יוסף: קודם כול לשנות את הגישה. אחד הדברים ש… הדעות הקדומות.

 

תכלת גינס: גם את הגישה של החברה, שלנו. 

 

ערן יוסף: כן, יש הרבה דעות קדומות, למשל: "הא, אתה נכה צה"ל? אתה מיליונר. יש לך אוטו בחינם, יש לך בית בחינם…". 

 

תכלת גינס: נכון.

 

ערן יוסף: "אתה מקבל 20 אלף שקל בחודש". לא, ממש לא. זה כמעט כמו ביטוח לאומי. זה גם פחות או יותר אותם סעיפים, עם טיפה תוספות ו"ליטופים" אני קורא לזה. אבל לא מעבר לזה. אני יכול לומר שיש הרבה אנשים שהם נזקקים, עם הקצבאות, עם הכול, הם עדיין נזקקים, ויש אנשים שעדיין בפערים מאוד מאוד גדולים. וזה לא לזכות בלוטו. אני מוכן להחזיר את הפציעה שלי, לתת אותה לכל אחד, עם הגרוש וחצי שאני מקבל קצבת נכות, ושייהנה מזה. זה ממש לא לזכות בלוטו. זה קודם כול. 

 

תכלת גינס: נכון. אני מסכימה איתך שיש את הקלישאות האלה שלנו, ואנחנו באמת חושבים שזה… במיוחד שאני בתור בחורה יותר צעירה הייתי צוחקת שזה לא פייר שלנכי צה"ל יש סרטים בחינם. ולחירשים אין. זה כאילו על שטויות כאלה, אתה מבין? אבל לגמרי צריך יותר מודעות.

 

ערן יוסף: וצריך יותר מודעות לפגועי נפש בכלל. בכלל יש בעיה עם מתמודדי נפש במדינת ישראל, ועוד יותר מתמודדי נפש על פוסט טראומה, שהטריגרים שלהם הם מאוד מאוד מורכבים. למשל, זיקוקים [קולות מטחי זיקוקים], ביום העצמאות זה משהו ש…

 

תכלת גינס: עם רגישות. 

 

ערן יוסף: מאוד מאוד מטלטל פגועי נפש, בעיקר כאלה משדות קרב, ולא כל כך מבינים אותם. כל פעם, כל שנה, עולה בפוסט כזה או בפוסט אחר רצון של בנאדם קצת להוריד את המינון של הזיקוקים, ולא מבינים על מה הוא מדבר. [סיום קולות מטחי הזיקוקים] התפרצויות של אנשים כאלה. הם לא אנשים מסוכנים, הם לא אנ… יש להם את ההתמודדות האישית שלהם, וככל שנשלב אותם יותר, ונבין אותם יותר, ונעטוף אותם יותר, אז העסק הזה יעבוד יותר טוב. אני חושב שאם היו נותנים איזה תיעוד לפגוע נפש, אם היו נותנים לו איזו תעודה או משהו כזה, שעוצר אותו שוטר, או שהוא מגיע להתמודדות עם מישהו שלא מבין אותו, אפילו בסופר, שהגישה קצת תהיה יותר מכילה. לא תמיד אפשר להבין את הגישה. 

 

תכלת גינס: אני מבינה מה אתה אומר.

 

ערן יוסף: אני חושב שאם אותם שוטרים שעצרו את איציק סעידיאן וגרמו לו לאיזו התפרצות, הוא היה יכול להציג להם משהו שהוא פגוע נפש, ההתמודדות שלו אולי הייתה יותר טובה, [מוזיקת נושא] ובכלל לכל האנשים שמתמודדים עם הסוגיה הזו של פוסט טראומה [\סוף מוזיקת נושא].

 

תכלת גינס: ערן, ככה לקראת סיום, איפה נראה אותך עוד כמה שנים?

 

ערן יוסף: אני מקווה שבמקום יותר משפיע, לא עושה לביתי.

 

תכלת גינס: פוליטיקה?

 

ערן יוסף: אה… אני יודע? סוג של. 

 

תכלת גינס: הא.

 

ערן יוסף: אבל אני רוצה יותר להשפיע מאשר לצעוק בכיכרות. אבל כן לקחת את הסוגיה הזאתי של אוכלוסיות מוחלשות, וקצת להעלות אותן יותר על סדר היום.

 

תכלת גינס: תודה רבה, ערן יוסף, שהיית פה. 

 

ערן יוסף: תודה רבה לך, תכלת, ואני מזמין אותך לסרט על חשבון הכרטיס שלי.

 

תכלת גינס: [צוחקת] אבל קיבלנו בסוף, החירשים, סרטים בחינם.

 

ערן יוסף: אבל לי יש גם חניה. 

 

קריין – עומר סנש: [מוזיקת נושא] אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית מועדון צרכנות עדיף ופודקאסטיקו. 

 

תכלת גינס: לפרטים והצטרפות למועדון עדיף גלשו אל adif.org.il.

 

קריין – עומר סנש: [מוזיקת נושא] עד כאן פרק של אנשימעם. הירשמו ל"אנשימעם" ביישומון ההסכתים האהוב עליכם, דרגו אותנו והמליצו לחברים. אם אתם אנשימעם, או שיש לכם סיפור מעניין או הערות על התוכנית, דברו איתנו: anashimim@podcasti.co. אנשימעם. עורך: עידו קינן. מגישה: תכלת גינס. הופק על ידי מועדון צרכנות עדיף בשיתוף עם פודקאסטיקו. פודקאסטיקו – מפיקים פודקאסטים מעולים.

 

תכלת גינס: הפודקאסט אנשימעם הופק על ידי פוווודקא- אה… פווווד- קאסטיקו. פודקאסיקו? [צוחקת] [\מוזיקה נפסקת] פוווד-קאסטיקו. פוד– [נושפת בשפתיה ולשונה ברעש] אני אומרת את זה נכון עכשיו?

 

עידו קינן: כן.

 

תכלת גינס: התאמנתי בבית [מוזיקה חוזרת] [תכלת צוחקת] [\מוזיקה מסתיימת].

 

ערן יוסף: רגע, יש משהו שלא רואים, וזה ליאת שמתמללת, שאם היה לי אותה בתואר שלי, הייתי מסיים אותו הרבה יותר מוקדם.

 

______________________
קרדיטים

תחקיר: רביד אדרי

הגשה: תכלת גינס

שחקנים: יואב אמזלג, לוטם ממן

תמלול לייב ותמלול הפרק: ליאת חדד

עורך ראשי: עידו קינן

עורך סאונד: עומר סנש

אודיו: איך נראה השבוע הראשון בצה"ל של שריונר?, הלילה הראשון בטירונות / צה"ל; זה אני / אייל גולן; Fax Transmit, Beginning – 276547 / esplin9466 (cc-by-nc); Happy Birthday to You – 23270 / Percy Duke (cc-by); Sad heaven piano #3 – 415186 / PSOVOD (cc-by); lever-pull one-armed-bandit – 316931 / Timbre (cc-by-nc), YleArkisto (cc-by); Japan, Narita airport security – 177488 / kyles (cc-by-nc)

 

אנשימעם: פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות, ללא מגבלות. תכלת גינס, סטנדאפיסטית חירשת, מראיינת בכל פרק אנשים עם מוגבלות על החיים, אהבה, החברים, הקהילה ואקטיביזם | הפקה משותפת של מועדון לקוחות ״עדיף״ ופודקאסטיקו – בית הפקה לפודקאסטים מעולים

פודקאסטים נוספים

רביד אדרי – מה זה?! יש לי את זה!

כשרביד אדרי התלוננה על כאבים, הרופאים אמרו לה שהיא מפונקת, בעלת סף כאב נמוך, אדם רגיש ולחוץ, והציעו לה לקחת אדוויל וללכת לפסיכיאטר. בלימודי תואר לחינוך מיוחד קראה על אנדומטריוזיס לצורך פרזנטציה והבינה סוף סוף ממה היא סובלת – וגם אז פקפקו בה….

התשמע קולי? ועכשיו?

בגיל 15 איבדתי את הקול שלי, אבל בעצם לא איבדתי אותו – קיבלתי קול אחר". רונה סופר היא קולנוענית, פרסומאית, , מרצה על נכות ומיניות, אקטיביסטית וג'ינג'ית. היא רוצה שתקשיבו לה, אבל באמת תקשיבו (התצלום באדיבות אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל)

צור קשר

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות: 03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

צור קשר

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות: 03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות:        03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

.