רביד אדרי – מה זה?! יש לי את זה!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

[מוזיקת נושא]

רביד אדרי: אני באמת הייתי סובלת מכאבים מאוד קשים, ולא היה לי תשובות, לא קיבלתי את התשובות שחיפשתי. זה גם היו אומרים לי: "קחי אדוויל", אבל אמרו לי ללכת גם לפסיכיאטר, כי אמרו לי שבגלל שאני לחוצה, אני "אדם מאוד רגיש ולחוץ", אז כדאי לי מאוד ללכת לפסיכיאטר כדי להירגע, ואז אולי זה יקל לי על הכאבים. היו אומרים לי את זה גם בגיל נורא צעיר, ואני יושבת ואני קוראת את התכנים שאני צריכה לערוך אותם לפרזנטציה ולומדת את הנושא, וככל שאני קוראת יותר ויותר, אני אומרת "מה זה?! יש לי את זה!" כל התסמינים פשוט התחברו לי אחד אחרי השני. הפרזנטציה שהייתי צריכה להגיש בתואר זה מה שגרם לי להבין שיש דבר כזה, ושזה נראה כמו מה שיש לי, ואני צריכה ללכת לבדוק את זה. אף רופא אפילו לא חשב על זה. אף רופא!

 

[אות פתיחה]

קריין – עומר סנש: קריין: אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית מועדון צרכנות עדיף ופודקאסטיקו. אנשימעם, מגישה: תכלת גינס

תכלת גינס: אין, אה… אני לא… אני חירשת, אני לא שומעת פודקאסטים!

קריין: אנשימעם!

[\סוף אות פתיחה]

 

תכלת: שלום לאורחת שלנו היום, רביד. ספרי לנו קצת מי את. 

רביד אדרי: אני רביד, אני בת 26 מנתניה, אני מתורגמנית לשפת הסימנים, אקטיביסטית בתחום של שילוב אנשים עם מוגבלויות וזכויות אנשים עם מוגבלות, ו… יש לי אנדומטריוזיס.

תכלת: רגע רגע רגע, איך הגעת לתרגם לשפת סימנים?

רביד: מתוך עניין. פשוט ממש עניין אותי. 

תכלת: לא משהו במשפחה? 

רביד: לא, לא משהו במשפחה. מתוך עניין לגמרי. אני עשיתי שירות לאומי בבית ספר של ילדים עם מוגבלויות. ובאותו בית ספר היתה תלמידה שהיתה חירשת עם אוטיזם, והיינו מסמנים איתה קצת בשפת הסימנים, וזה עניין אותי. אז החלטתי ללכת ללמוד את זה. והתקדמתי.

תכלת: מהמם. ואת מנגישה טקסים ושירים, ואת עובדת בזה.

רביד: נכון, אני עובדת בזה כמעט כל הזמן, זה העבודה שלי, העיקרית. מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלי, מאוד אוהבת את איך שזה מאתגר לי את הראש.

תכלת: תודה, תודה לך שאת עוזרת לנו, לחירשים. מה הייחוד של מאבק של זכויות נשים עם מוגבלויות?

רביד: תשמעי, זה שאלה מאוד מאוד טובה. אני מרגישה ש… לנשים עם מוגבלות יש שני דברים: קודם כול הן נשים, שגם לנשים יש את הדיכוי שלהן, הן נורא נורא למטה מבחינת כל היחס, מבחינת כל הדברים. אבל מעבר לזה, גם מוגבלות זה גם עוד איזשהו קבוצה שהיא בצד, וגם חווה כל מיני חסמים וסטיגמות ואתגרים בחיים. והשילוב של שתיהן הופך את זה לאפילו יותר מורכב. אני מרגישה את זה מאוד מאוד על עצמי באופן אישי, שאני גם אישה וגם יש לי מוגבלות. שני הדברים האלה ביחד זה התנגשויות מפה ועד להודעה חדשה.

תכלת: יש לך דוגמאות להתנגשויות כאלה?

רביד: תראי, אני מתמודדת עם מחלה גינקולוגית כרונית. זה אומר שבעצם אני אישה, ויש לי מחלה כרונית שהיא קשורה גם למערכת הרבייה. איך זה בא לידי ביטוי? זה בא לידי ביטוי בזה שאני אישה, גם ככה אני צריכה להגיע לרופא, אני צריכה את כל הביורוקרטיה של להגיע לרופא, להתמודד עם זה, ועל בסיס יומי, ומעבר לזה אני גם אישה עם מוגבלות. ואני צריכה גם להתמודד…

תכלת: ולהתמודד עם גבר מולך?

רביד: עזבי גם "גבר מולך", אני מדברת איתך על אפילו המוגבלות, על ההתאמות שלי. אני צריכה לעלות למיטה גינקולוגית? לא תמיד זה נגיש לי. אני צריכה לטפס, וזה קשה. זה דברים מאוד מאוד בסיסיים. הדברים… אפילו הבדיקות עצמן הן לא מותאמות ברוב המצבים לנשים עם מוגבלות. אבל… עזבי את זה, יש עוד כל כך הרבה דברים. 

תכלת: רגע, את מתנהלת עם מקל ביום-יום? מקל הליכה?

רביד: כן. אני מתנהלת עם מקל הליכה. הוא נוסף אצלי ממש לאחרונה. בשנה האחרונה אני התחלתי ללכת איתו. הוא בצבע סגול מנצנץ, הוא מאוד מאוד יפה…

תכלת: הוא מהמם.

רביד: …בעיניי. אני מתה עליו. יש ימים גם שאני הולכת בלעדיו, ואז יש איזושהי סתירה כזאת של אני הולכת עם והולכת בלי.

תכלת: ואת שמה לב להבדלים איך אנשים מסתכלים עלייך או מתנהגים אלייך כשאת עם המקל ובלי המקל?

רביד: בטח, בטח. המון המון הבדלים. תראי, המחלה שלי היא שקופה, לא רואים עליי, בכלל. אלא אם כן אני אתלונן, אני אגיד "אוי, כואב לי, כואב לי", ואז אנשים ישימו לב שמשהו עובר עליי. אבל ביום-יום שאני באוטובוס או אפילו ממתינה בתור…

תכלת: יש מצב ששמת את זה פעם למישהו מעצבן בין הרגליים בכוונה? [צוחקת]

רביד: לא [צחוק מתגלגל] 

תכלת: אני לא הייתי מצליחה להתאפק. הייתי משחקת אותה עיוורת ונתקעת לכל האנשים המעצבנים באמצע [צוחקת]. ספרי לי קצת על ה… על המחלה שלך ואיך זה מתבטא ואיך גילית אותה. 

רביד: אוקיי, אז אנדומטריוזיס זה מחלה גינקולוגית כרונית – היא פוגעת באחת מתוך עשר נשים – שבה התאים שדומים לרירית הרחם, שזה באמת מה שיוצא במחזור, אז התאים האלה מגיעים מסיבה שלא ברורה לחלל הבטן, האגן ולכל מיני אזורים בגוף, ולא יודעים למה. זה גורם לכאבים מאוד מאוד קשים ולתסמינים שממש משפיעים על התפקוד. במקרה שלי המוקדים של המחלה הגיעו גם לעצבי האגן, שזה יחסית נדיר, אבל זה קיים. ומה שקרה בפועל שזה פגע לי גם בניידות, ביכולת ללכת, להתקדם, לזוז.

תכלת: כמה זמן יש לך את זה?

רביד: אני מתמודדת עם זה מגיל 13. אפילו לפני כבר התחילו לי תסמינים. אבל מגיל 13 אני סובלת מזה מאוד מאוד. מהווסת הראשונה בעצם. היו לי וסתות מאוד קשות, הייתי מתעלפת, אה… לא מתפקדת. וככל שעברו השנים, זה הידרדר יותר ויותר. והגעתי למצב שאני ממש באפס תפקוד כל הזמן.

תכלת: ומה אמרו לך על זה?

רביד: הרופאים היו אומרים לי: "תקשיבי, את מפונקת. כואב לך? בסדר, כנראה שהסף כאב שלך נמוך. תלכי לפסיכיאטר, את במצב לחץ".

תכלת: אה, אמרו לך לקחת… ללכת לפסיכיאטר? לא אמרו לך "קחי אקמול"? לי היו אומרים "קחי אקמול". 

רביד: זה גם היו אומרים לי "קחי אדוויל", אבל אמרו לי ללכת גם לפסיכיאטר, כי אמרו לי שבגלל שאני לחוצה, אני "אדם מאוד רגיש ולחוץ", אז כדאי לי מאוד ללכת לפסיכיאטר כדי להירגע, ואז אולי זה יקל לי על הכאבים. היו אומרים לי את זה גם בגיל נורא צעיר, ואני באמת הייתי סובלת מכאבים מאוד קשים, ולא היה לי תשובות, לא קיבלתי את התשובות שחיפשתי.

תכלת: רביד, איך הרגשת עם זה שלא האמינו לך כל כך הרבה שנים?

רביד: תראי, זה ממש לא פשוט. בתור נערה אני חיפשתי תשובות. כל הזמן חיפשתי תשובות. הייתי הולכת לרופא הזה ולרופא הזה, כי ממש ממש כאב לי. וכשכל אחד, כל מומחה בתחומו, אומר לי דברים כמו [אפקט עיוות קול:] "תלכי, תקחי אקמול", "תלכי לפסיכיאטר" [\אפקט עיוות קול], כל אחד אומר לי את זה, את באיזשהו שלב מתחילה להאמין בזה ולפקפק בעצמך. את מרגישה שאת נורא לבד, ושאף אחד לא חושב שיש לך איזושהי בעיה וכנראה הבעיה היא בראש שלך. [אפקט: "הבעיה היא בראש שלך" חוזר בהדהוד ועליית מהירות הדיבור]

ובאמת ככל שעברו השנים והכאבים שלי החמירו, וזה גם פגע לי מאוד בתפקוד, משהו באותות אזהרה שלי הבין שאולי משהו באמת שונה ונכון, וזה לא סתם שאני ממציאה ואני מפונקת והיסטרית, זה לא. אבל היה לי שנים שבאמת פקפקתי בעצמי והרגשתי מאוד מאוד רע, כי… לא קיבלתי את התשובות שרציתי. 

תכלת: רגע, ואיך… מה היה הנקודה שקיבלת את התשובות? מה… מי הביא אותך לתשובה?

רביד: אז הייתי בתואר בחינוך מיוחד, ובתואר שלי, בשנה הראשונה, אחת המרצות ביקשה ממני להציג בקורס אנטומיה פרזנטציה. כולן היו צריכות להציג פרזנטציות, לי נתנו להרצות על אנדומטריוזיס. ואני יושבת ואני קוראת את התכנים שאני צריכה לערוך אותם לפרזנטציה ולומדת את הנושא, וככל שאני קוראת יותר ויותר, אני אומרת "מה זה?! יש לי את זה!". כל התסמינים פשוט התחברו לי אחד אחרי השני. זה מה שגרם לי להבין שיש דבר כזה, ושזה נראה כמו מה שיש לי, ואני צריכה ללכת לבדוק את זה. אף רופא אפילו לא חשב על זה. אף רופא! ואז אחרי זה היה לי פעם אחת שהלכתי לרופא, אחרי שכבר ידעתי מה זה וחשבתי שיש לי, היה לי איזשהו מקרה חירום, כאב לי מאוד, אמרתי "אולי יש לי את זה?" והרופא אומר לי "לא, [צקצוק בלשון], אין לך את זה [בטון מתנשא]".

תכלת: [שואפת בתדהמה]

רביד: ואז אני אומרת "מה זה 'אין לך את זה?'"

תכלת: בלי לבדוק.

רביד: בלי לבדוק. [פאוזה קלה] אני אומרת "איך אתה כל כך בטוח?". כאילו "מה זה אין לך… מה זה אין לך את זה? איך אתה יכול לקבוע כזה דבר?"

תכלת: אז אמרת לו "אה… איך אתה כל כך בטוח?", והוא אמר "אין לך".

רביד: נכון. ואחרי כמה שבועות אני הלכתי לכנס מנהיגות שהייתי בו, ופגשתי שם אישה שהיא מנהלת את הקבוצה של אנדומטריוזיס ישראל, והיא מספרת לי שהיא מתמודדת עם אנדומטריוזיס. היא כיום המנכ"לית השותפה בעמותה. ויש לי באמת זכות מאוד מאוד גדולה שפגשתי אותה, כי בזכותה היא כיוונה אותי למקומות הנכונים ונתנה לי להרגיש הרבה יותר בטוחה במה שיש לי. וברגע שהלכתי, ישר אובחנתי, בַמקום כבר; לפי השאלות שהרופא שאל אותי, הוא כבר ידע להגיד שזה מה שיש לי.

תכלת: ו… קודם כול היתה לך הקלה. 

רביד: ברור. היתה לי הקלה ענקית. הבנתי שסוף-סוף לכאב שלי יש תשובות. כל הזמן חיפשתי תשובה והגדרה, וסבלתי, כל כך סבלתי שנים, ולא קיבלתי טיפול. ו… חבל, כי אם הייתי מקבלת טיפול לפני, יכול להיות שלא הייתי מגיעה למצב שאני נמצאת בו היום. 

תכלת: מישהי שסובלת מכאבים והיא לא יודעת מה לעשות, יש לך בשבילה איזה עצה?

רביד: קודם כול, אני מאוד מאוד ממליצה שאם כואב לך – לא רק במחזור, זה יכול להיות גם סביב המחזור, אבל לא רק – ויש לך כל מיני תסמינים – של מערכת העיכול, כאבים במתן שתן, כאבים ביחסי מין, יש כל כך הרבה סוגים של כאב, אפשר באמת לקרוא על זה באתר. יש כל כך הרבה תסמינים שלא חייב בכלל שיהיה את כולם. אני ממליצה ללכת להיבדק אצל מומחה למחלה, מומחה לאנדומטריוזיס. הוא יבדוק, והוא יראה אם יש או אין, ולפי זה הוא ידע לתת תשובה. לצערי הרב, להרבה רופאים אין את המודעות בכלל למחלה. 

תכלת: את יודעת, הייתי אצל מומחה בתל השומר. אמרתי לו "כואבת לי הבטן, מתנפחת לי הבטן, אני סובלת, נה נה נה… כואב לי המחזור". הוא נתן לי קרבוסילן ואמר לי "לכי תפליצי". 

רביד: פשוט הזיה. למה הוא אמר לך ללכת להפליץ? מה קשור?

תכלת: נו, כי הבטן היתה נפוחה, והוא לא ידע מה זה אנדו, ולא היה לו מודעות. ובשביל זה את פה. אני אגלה לכם, למאזינים, שגם אני סיפרתי לרביד שהיה מאוד מאוד כואב לי המחזור, והייתי מקיאה, והייתי מתפתלת מכאבים, והייתי משותקת במיטה. והיא פשוט אבחנה לי את האנדו. והיום, רביד, בעצם חוץ מהיותך תומכת בעוד נשים עם מחלות גינקולוגיות שונות, לא רק אנדו, ובכלל את תומכת נהדרת וחברה מתוקה, את חלק מניהול של קבוצה מאוד מאוד חשובה בפייסבוק. 

רביד: אני מנהלת קבוצה שנקראת "המלצות ואזהרות על גינקולוגיות.ים", שכל המטרה של הקבוצה הזאת בעצם היא להציף סיפורים של נשים, ושנשים יתמכו אחת בשנייה בכל מה שקשור לבדיקות גינקולוגיות. הרבה פעמים כשאנחנו מגיעות לרופא נשים, אנחנו מאוד מאוד חוששות, בגלל שאנחנו כל כך חשופות ו… ו… מאוד מאוד פגיעות…

תכלת: והם גם באים מעמדה בכירה.

רביד: והם מעמדה בכירה הרבה יותר מאיתנו, והם מקבלים החלטות על הגוף שלנו. וזה עמדה שהיא מאוד מאוד חשופה ולא פשוטה. והמטרה היא לעבור את החוויה הזו בשלום. לצערי הרב יש גם רופאים שפושעים ועושים דברים שהם לא במקום. והמטרה שלי בתור רביד, שעברתי כל כך הרבה חוויות שליליות אצל רופאים, היתה לאפשר לנשים אחרות לא לחוות את זה יותר. ואנחנו כן לקחנו פה סיכון ופתחנו קבוצה שהמטרה שלה להציף סיפורים ולהמליץ ולא-להמליץ.

תכלת: וחשפת בעצם עברייני מין תחת הטייטל של "גניקולוג".

רביד: נכון. אה… בזכות הקבוצה, בזכות הכוח שיש לקבוצה הזאת – יש בקבוצה כיום כמעט 20 אלף נשים – ובזכות זה שנשים התאגדו וסיפרו, בזכות הכוח של הקבוצה, אנחנו הצלחנו לחשוף סיפורים מאוד מאוד גדולים. 

תכלת: רביד, אני רוצה שהמאזינות שלנו ידעו: אם מישהי מרגישה מוטרדת על ידי הרופא שלה, מה היא בדיוק צריכה לעשות?

רביד: אז קודם כול אפשר לפנות ללובי למלחמה באלימות מינית או למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, והם יכולים לכוון כמה שיותר ל… מה לעשות. במידה ואת רוצה ללכת להגיש תלונה במשטרה, הם יכוונו אותך לעשות את זה בצורה הכי נכונה ו…

תכלת: לא, נגיד עכשיו הטריד אותי מישהו, עשה לי משהו לא נעים, מה אני עושה? אני נכנסת לקבוצה ואני כותבת "אה, הטריד אותי"? מה אני עושה?

רביד: את יכולה לכתוב שעברת חוויה לא נעימה, בקבוצה שלנו… 

תכלת: ואתם תתמכו?

רביד: ואנחנו נתמוך, ומעבר לזה אנחנו גם נכוון לאן שצריך. וגם אם במידה ותרצו לחשוף את זה בתקשורת, כמובן שאפשר לפנות אלינו, המנהלות, ננסה לראות איך אפשר לכוון אתכן. המטרה היא בסופו של דבר שלא תעברו איזשהו מצב שאתן מדברות עם עוד נפגעות, מאוד מאוד חשוב לא לתאם גרסאות ולדבר עם עוד נפגעות. אסור שתכירו אחת את השנייה. אבל אם יש לנו דרך ללוות אתכן, כל דבר, בשמחה, תבואו, תפנו אלינו.

תכלת: בכלל, את גם בכנסת, בפאקינג כנסת! כאילו, וואו! 

רביד: אני… אקטיביסטית בתחום של שילוב אנשים עם מוגבלות וזכויות אנשים, כמו שאמרתי לך. אז בערך כבר 10 שנים אני עושה את זה כל הזמן.

 

[הקלטה מדיון בכנסת]

מנחה הדיון: רביד, רביד אדרי

רביד: היי. אז, טוב, אני באמת רביד, אני בת 24. מגיל 12 אני מתמודדת עם מחלה כרונית גינקולוגית בשם אנדומטריוזיס.

[\הקלטה מדיון בכנסת]

 

רביד: הייתי מתמחה בכנסת אצל סתיו שפיר, שהיא כבר לא חברת כנסת, לצערי הרב. אה… וגם… אני בעצמי הייתי בכל מיני ועדות, ודיברתי בכל מיני נושאים שקשורים לרפואת נשים, לקדם זכויות של נשים, לקדם את ה… את ה… את התועלת ואת הנוחות בבדיקות גינקולוגיות. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו עושות בכנסת. ופשוט אה… היום הייתי בכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה, לנסות לראות איך אנחנו פותרות את העניין של הפגיעות המיניות שגינקולוגיים עושים ב…

תכלת: ספרי לנו על הישג שלך או על שיפור שחווית. 

רביד: אז ככה, אז ממש לפני כמה חודשים אני הייתי בכנסת, והייתי בוועדה לקידום מעמד האישה, ודיברנו שם על על חוויות שליליות של נשים בבדיקות גינקולוגיות שגורמות לכאב. יש הרבה פרוצדורות שגורמות לכאבים מאוד מאוד קשים. ו… ולא תמיד הן מותאמות לכל אישה. גם בבדיקות האלה צריך התאמות, ולא תמיד יש. בגלל שהרפואה לא מפותחת, בגלל שזה רפואת נשים ונשים הן בצד, כמו שהסברתי מקודם. נשים הן מאוד מאוד מדוכאות, אז תמיד חוקרים את הדברים אחרון, אחרון – תמיד זה תמיד הדבר האחרון, בישורת האחרונה. אז גם מבחינת אה… גם מבחינת כאבים, ב… בפרוצדורות הגינקולוגיות, זה משהו שהוא תמיד קיים, והמטרה שלנו היתה בעצם להתאים את זה. אז יצא איזשהו נוהל שהמטרה שלו לאפשר גם הרדמה לפעמים, מקומית או מלאה, בפרוצדורות שהן כואבות, כדי למנוע סבל. זה משהו שהיה מאוד מאוד חשוב, וזה באמת קרה. זה לא היה פעם בתור נוהל, שאפשר לקבל הרדמה מלאה, אם צריך, בבדיקות. כמו לשים התקן או פאפ (Pap) בהרדמה מלאה, כי לפעמים גם את זה צריך, יש נשים שמאוד מאוד כואב להן אפילו הדברים הבסיסיים האלה. אז הצלחנו לקדם את זה, וזה משהו שקורה.

תכלת: שמתי התקן, צרחתי מכאבים, והגינקולוג היה כזה אדיש, ואני צעקתי את נפשי שם

רביד: גם אני. אני התעלפתי ב… 

תכלת: התעלפת?

רביד: התעלפתי בַבית חולים וצרחתי מכאבים. 

תכלת: כששמו לך התקן? הם… זה לא ייאמן, הם פותחים לך את צוואר הרחם כאילו את עכשיו יולדת. ואת לא יולדת! והם פותחים לך את זה בכוח. 

רביד: ואת צורחת שם את החיים שלך. אין, זה כאבים שלא הגיוניים…

תכלת: והם לא מכינים אותך.

רביד: אז אותי כן הכינו, אבל זה עדיין היה כואב. 

 

[מעברון]

 

תכלת: תשמעי, את כולך עולם ומלואו, ולא רק האקטיביסטית שאת, ואת נותנת נורא למען אחרים, ונורא בא לי לשמוע קצת עלייך. למה את לא שואלת? למה לא כתבת לעצמך שאלות קצת עלייך והכול כזה סחי? "ממתי המחלה? מ-1840". מה זה התחקיר הזה? [צוחקת] מה זה? [צוחקת בקול] אוי ואבוי! "רירית הרחם" ועוד "ניתוח בהכרה מלאה", "ללא סם הרדמה". עשית לי וויקיפדיה. מה… מה הכי כיף לך לעשות בחיים? מה את אוהבת? מבחינת אקטיביזם, מבחינת החיים, מבחינת אוכל, ככה על החיים שלך, מה את אוהבת? 

רביד: תראי, קודם כל אני מאוד מאוד אוהבת את נטפליקס [אות הלוגו של נטפליקס]. אני כל היום בנטפליקס, אין דברים כאלה, אין דבר שלא ראיתי – בנטפליקס. באמת. 

תכלת: מה את רואה? "הרופא הטוב"?

רביד: לא, ממש לא, אני לא רואה סדרות רפואה. רק "האנטומיה של גריי". זה הדבר היחיד שאני רואה. אני לא נוגעת בבשר, יפה שלי [צוחקת בקול]. 

תכלת: [צוחקת].

רביד: אבל באמת כל דבר ראיתי בנטפליקס בזמן האחרון, בגלל התקופה של השיקום וההחלמה מהניתוח הקשה מאוד שעברתי לפני 10 חודשים.

תכלת: איזה ניתוח עברת? אם אפשר לשאול.

רביד: עברתי ניתוח מאוד מאוד קשה לאנדומטריוזיס לפני 10 חודשים. שבניתוח הזה בעצם הוציאו לי נגעים של המחלה שגרמו לי לכל הכאבים המאוד קשים. אה… היו לי נגעים, כמו שאמרתי, גם על עצבי האגן, וזה מה שגרם ללחץ המאוד גדול הזה, וזה פגע לי גם ביכולת ללכת ואיבדתי תחושה גם בהרבה אזורים. אז הניתוח היה המטרה שלו לטפל להוציא את המוקדים, לנקות את הגוף קצת, ולנקות את המוקדים שלחצו על העצבים. זה היה ניתוח מאוד מורכב, ואני בשיקום כבר 10 חודשים, ואני עכשיו גם מאושפזת בשיקום, באשפוז יום. כמה פעמים בשבוע. 

תכלת: יש לרביד סטורי מאוד מאוד מצחיקים ומשעשעים. ממש ממליצה לעקוב אחריה, היא מעלה את היום-יום שלה מהשיקום באופן הומוריסטי מאוד, והיא ממש ממש לא ממליצה על הקפה בבית חולים. 

רביד: על הפנים. על הפנים [צוחקת צחוק מתגלגל]

תכלת: אני רוצה לדבר קצת על החיים שלך, על ה… על חיי החברה. בעצם האנדו פוגע לך בחיי החברה, בזוגיות. 

רביד: תראי, זה מאוד מאוד מורכב. יש לי רצון לצאת לבלות, אפילו להיות בזוגיות. יש לי את הרצון הזה כל הזמן. אבל מצד שני אני גם צריכה רגע להתמקד בעצמי. אז אני עושה את זה במינון. את מבינה? יש דברים שאני… כן יוצאת ואני עושה בגבול היכולת שלי. אני לא רוצה להעמיס על עצמי, כי אז זה משפיע גם על התפקוד שלי בימים למחרת. אז הכול מאוד מאוד לאט.

לגבי זוגיות, אה… תראי, כשאני הייתי צעירה יותר, ואני הייתי בזוגיות כשרק אובחנתי, הרגשתי מאוד מאוד פגומה. הרגשתי שהאנדו הזה דפק אותי לכל החיים ואף אחד לא ירצה אותי. עכשיו אני ממש לא במקום הזה. אני מרגישה שאני הרבה יותר בטוחה בעצמי. אני מבינה שזה נגזר עליי לחיות עם זה, ואחת מתוך עשר נשים חווה את זה, יש את זה כמעט לכולן, כאילו, זה לא צריך להיות כזה ביג דיל. במקרה שלי חטפתי את זה קשה. אני מטפלת בזה כרגע. עוד מעט אני אשתקם, אני אתחזק, ואז יהיה לי את הכוח בגדול… להתמקד גם בדברים אחרים. 

תכלת: מאיפה את שואבת כוחות?

רביד: תראי, אני שואבת כוחות מזה שאני מרגישה שאני לא לבד. אני יודעת שאם אני…

תכלת: מי איתך?

רביד: קודם כול, יש לי את החברות שלי שמקיפות אותי ועוזרות לי. גם את, תכלת [מחייכת].

תכלת: [צוחקת].

רביד: כן, את איתי תמיד. אבל מעבר לזה, אה… הרבה מאוד חברות עוטפות אותי, והמשפחה שלי, ו… וגם יש לנו קהילה מאוד מאוד גדולה של נשים שמתמודדות עם זה, ואנחנו תומכות אחת בשנייה. וזה מאוד מאוד חשוב שזה יהיה כל הדבר הזה.

 

[מעברון]

 

תכלת: את מאוד מאוד אינטלקטואלית ורהוטה, ויש לך ידע נרחב, ויש לך אומץ. מי גידל אותך ככה?

רביד: [מחייכת] אז ככה, אה… בגדול אימא שלי. מאז שאני הייתי ילדה צעירה, ילדה קטנה, ראיתי את אימא שלי כל הזמן נאבקת על הזכויות של המשפחה שלי. יש לי אח עם אוטיזם, ויש לי עוד אחים עם כל מיני התמודדויות שונות. וראיתי את אימא שלי נלחמת בשיניים, ו… וכולם כבר באמת כבר היו מתעצבנים עליה, משרד החינוך שנא אותה כבר מרוב שהיתה כל הזמן שמה, עושה את כל המאבקים שלה ו… היא היתה כל פעם ממש ממש נלחמת בשיניים כדי שלאחים שלי יהיה את ההכי טוב שיש. וראיתי את זה, ולמדתי ממנה המון, אין ספק שהיא באמת אה… באמת אה… מודל ל… לחיקוי במובן של אקטיביזם. אני לקחתי את זה לכיוונים אחרים. אבל יש בינינו משותף בקטע הלוחמני. אני חייבת להגיד. 

תכלת: מדהים. איזה מדהים. באמת. אין… אין על אימא לביאה, ואת רואה אותה מהצד. את רוצה ילדים בעתיד?

רביד: תראי, אני לא יודעת לענות לך על זה. מאוד קשה לי. היו לי פעם חלומות. אני לא יודעת אם כרגע זה אפשרי פיזית עם עצמי. תמיד חשבתי שאני כן  רוצה ילדים, אני רוצה שיהיה לי… אפילו כזה היה לי שמות בראש. אבל ככל שעבר הזמן, והמחלה שלי החמירה, אני מנסה לחשוב אם זה באמת משהו שאני פיזית מסוגלת. זו התלבטות כל הזמן; אני מאוד רוצה, אני לא יודעת אם אני יכולה. כשאני אגיע לגשר, אני אחצה אותו. 

תכלת: תגיעי לגשר, ובינתיים את יכולה לאמץ את החתולים שלי ואת הכלבה שלי ולבוא אלי מתי שאת רוצה.

רביד: או לאמץ ילדים, זה גם אופצייה. 

תכלת: כן, נכון, אבל את צריכה להתחתן ואת צריכה להיות עם נכס, ואת צריכה להיות עם אחים ואחיות. ו… תראי, ו… הורדתי פעם… אה… מסמך כזה מ… ממשרד הרווחה. הם לא נותנים היום לאמץ בקלות, גם כי… הם עושים כסף מכל הטיפולי פוריות. הם מעדיפים את הכסף מאשר שתיקחי ילדים מסכנים.

מה המסר שלך? כאילו מה הדבר הכי חשוב בעינייך?

רביד: קודם כול, אה… לא להיות בדיכאון על זה שאתן חולות. זה משהו שקיים, זה משהו שהוא איתנו כל החיים, אין מה לעשות. אבל אה… לא… אני לא יודעת מה להגיד, תכלת. אני לא יודעת. עוד פעם. [פאוזה]

תכלת: [צוחקת צחוק מתגלגל]

רביד: [צוחקת צחוק מאונפף] נראה לי…

תכלת: אממ… 

רביד: נראה לי פשוט…

תכלת: בואי נתחיל מההתחלה.

רביד: אני לא יודעת מה להגיד [מחייכת]

תכלת:. לא כי… את כן יודעת מה להגיד. את בדיוק ענית על זה לבד. את אמרת בעצמך שאת מתמודדת עם המחלה שלך, ואת יודעת שאת משתפרת בהתמודדות. בעצם מה שאני מבינה ממך בסאבטקסט זה שאת לומדת לחיות עם זה, ושזה גלים, ושאת לא נותנת לעצמך לשקוע, כי את יודעת שזה זמני. את יודעת שזה יעבור.

רביד: זה לא יעבור, תכלת. זה לא יעבור.

תכלת: טוב, את יודעת שהכאב יעבור ויהיו לך רמות שונות של כאב. היום כואב לך ככה, מחר כואב לך אחרת, מחר כואב לך מאוד. אז זה אומר שאת בעצם כל יום חיה את הרגע?

רביד: [פאוזה קלה] אני ממש ממש חיה את הרגע כל יום. אני גם… ממש משתדלת לתכנן את החיים שלי מהרגע להרגע. יש לי שאיפות. יש לי יעדים שאני רוצה להגשים, ואני מגשימה אותם. פשוט לפעמים זה גם בקצב שלי ולאט. וזה בסדר. זה שכואב, זה לא נורא. זה קשה, זה מאוד מאוד קשה להתמודד עם זה, וזה גם שובר. אני לא אשקר, אני בטיפול שלוש פעמים בשבוע כדי להתמודד עם כל הדברים שאני עוברת, ולא קל לי. אבל – צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. אני בתור רביד, אני מתמודדת עם מחלה שהיא כרונית, היא פרוגרסיבית, זה אומר שהיא מחמירה כל הזמן. לא משנה מה אני עושה – אם ניקיתי את הנגעים, לא ניקיתי אותם, טיפלתי בהם, זה איתי לנצח. אני יכולה להיבהל מכל דבר, ואני יכולה לבכות על כל החמרה. 

תכלת: זה בחירה…

רביד: אבל זה איתי. זה איתי כל הזמן, וזה נשאר. אז אין לי מה לעשות עם זה. אני פשוט לומדת לחיות וליהנות…

תכלת: אני יודעת שהשמיעה נתנה לי משמעות להעביר הלאה מסר של סבלנות וקבלת השונה ולהצחיק אנשים. מה המחלה שלך נתנה לך?

רביד: היא נתנה לי את היכולת להבין אנשים. מה זה אומר? אני, רביד, לא רואים עליי שום דבר, נכון? 

תכלת: נכון. 

רביד: לא רואים עליי פיזית. אז אני יכולה להבין גם למה למישהו קשה לקום בשבילי, או למה מישהו פתאום… בגלל שהוא לא רואה עליי ופתאום כשהוא כן מתחשב, וזה גורם לי להבין יותר, וגם כאילו… פיתח אצלי יכולת אמפתיה גבוהה יותר אולי. 

תכלת: אני יודעת שלי את עוזרת המון בהמון רגעים קשים ומשברים גינקולוגיים, ואני בטוחה שאת עוזרת לעוד בנות, וזה המון. בעיניי זה… מדהים. 

פעם אחותי הגדולה אמרה שכל אחד איפשהו צריך קצת את המחלה שלו, ו… אין מה לעשות, אנחנו בוכים ואנחנו קשה לנו והכול… אבל זה מייחד אותנו, זה גורם לנו למצוא את השמח. יש לי חברות כוסיות מושלמות שאין להן כלום, והן יושבות ובוכות ומתמרמרות. ו… רביד, אז בעצם מה את מאחלת לעצמך ב-2022?

רביד: אני מאחלת לעצמי שהבדיקות של כולן יהיו הרבה יותר קלות, ואני מאחלת לעצמי שמערכת הבריאות הנשית תהיה הרבה יותר טובה לכולנו ויותר נגישה ויותר מכילה ופחות פוגעת ופחות טריגרית. כי אנחנו ממש ממש יכולות לעשות פה שינוי גדול. ו… אני, היום יש לי יום הולדת, אני היום בת 26. [פאוזה קלה]. מה את בשוק? [מחייכת]. יש לי היום יום הולדת. 

תכלת: [בפליאה] יש לך יום הולדת היום? 

רביד: אני בת 26…

תכלת: יש לך יום הולדת היום? [מתלהבת] 

[תיבת נגינה מנגנת Happy Birthday to You]

רביד: כן, עברי.

תכלת: בגלל זה את…

רביד: של הדוסים.

תכלת: אה… בפרצוף. ואת לא אומרת לי כלום!

רביד: יש לי יום הולדת 26 היום, ואני קיבלתי מתנת יום הולדת בזה שחשפנו עוד איזה עבריין. אה… זה עושה לי ממש טוב על הלב.

תכלת: יש לך מזל טוב מהמתמלל, ומזל טוב ממני. ולא ידעתי. אה, וזה המתנה שלך? שחשפתם עוד עבריין? [בפליאה] אני בדיליי פה עם התמלול. יא, אחותי, מזל טוב! למה אנחנו לא חוגגות?

רביד: כי זה יום הולדת עברי. 

תכלת: בואי נשב נעשה משהו עכשיו. 

רביד: תכלת, זה יום הולדת עברי. 

תכלת: אה, עברי.

רביד: כן.

תכלת: אה, מי חוגג עברי?! 

רביד: בדיוק.

תכלת: אני נוצרייה. 

רביד: [צוחקת צחוק מתגלגל]. 

תכלת: [צוחקת בקול].

רביד: [צחוק מתגלגל] ממתי את נוצרייה?

תכלת: [צוחקת] מתי התאריך שלך, הלועזי?

רביד: ב-15 לינואר. יש זמן.

תכלת: אה, יש עוד זמן. 

רביד: [שואפת ונושפת אוויר בהקלה] לנשום, לנשום!

[מוזיקת נושא]

תכלת: טוב, תודה רבה רבה רבה, רביד אדרי, וברוכה הבאה לצוות אנשימעם!

רביד: ווהו! [קריאת שמחה]

תכלת: את הולכת לכתוב לנו את התחקירים בפודקאסטים שלנו. 

רביד: איזה כיף, אני ממש ממש שמחה שזה קורה.

תכלת: תודה שאת איתנו, תודה לפודקאסטיקו, מפיקים פודקאסטים מעולים, ולעדיף מועדון צרכנות. תודה רבה ונתראה בפודקאסט הבא.

רביד: בייי!

 

[אות סיום]

קריין: אנשימעם, פודקאסט של אנשים עם מוגבלויות. מבית מועדון צרכנות עדיף ופודקאסטיקו

תכלת: לפרטים והצטרפות למועדון עדיף גלשו אל adif.org.il.

קריין: עד כאן פרק של אנשימעם. הירשמו ל"אנשימעם" ביישומון ההסכתים האהוב עליכם, דרגו אותנו והמליצו לחברים. 

[\אות סיום]

 

[מוזיקת נושא נמשכת]

תכלת: אם מישהו אומר לך "רביד, תעשי לי ילד", מה את עונה לו? ש"יש לי אנדו"? 

רביד: [פאוזה ארוכה] [נשנקת מצחוק] איזה שאלה? [צוחקת]

תכלת: [צוחקת בקול] קמתי היום מה זה לא מצחיקה. נוּ נוּ נוּ!

רביד: [צוחקת בקול].

תכלת: עידו, תערוך את זה. מה…? אה… אוקיי.

[תכלת ורביד צוחקות]

[\סוף מוזיקת נושא]

פודקאסטים נוספים

מה הפגימה שלך?

הפציעה הקשה בשירות הצבאי היתה רק תחילתה של מלחמה מתישה ומייסרת באגף השיקום. אבל ערן יוסף סירב לוותר – והצליח לשנות. בראיון לתכלת גינס ב"אנשימעם" הוא מבקש שנפסיק לחשוב שנכי כוחות הבטחון זכו בלוטו, ונתחיל להבין ולקבל התנהגות של אנשים עם פוסט טראומה

התשמע קולי? ועכשיו?

בגיל 15 איבדתי את הקול שלי, אבל בעצם לא איבדתי אותו – קיבלתי קול אחר". רונה סופר היא קולנוענית, פרסומאית, , מרצה על נכות ומיניות, אקטיביסטית וג'ינג'ית. היא רוצה שתקשיבו לה, אבל באמת תקשיבו (התצלום באדיבות אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל)

צור קשר

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות: 03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

צור קשר

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות: 03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

אנחנו תמיד שמחים להיות בקשר עם החברים שלנו. יש לך רעיון בשבילנו? הצעת שיפור? רוצה לתת הנחה לקהילה שלנו? מלא את הטופס ונדבר.

שירות הלקוחות:        03-3030309

ימים א'-ה' בין השעות 9:30 – 16:00

.