התשמע קולי? ועכשיו?

"אנשימעם": תכלת גינס מראיינת את רונה סופר

(מוזיקת רקע וצליל הקשה על מקלדת)

רונה:     אז הציעו לי שמישהי תתמלל אותי, ואני כזה ואוו, ממש ממש לא. זה באמת היה חלק מהקטע של לרכוש מחדש את הזהות שלי, fuck it, ככה אני מדברת, וזה לא באמת קשה לשמוע אותי. כמו שצריך להקשיב.

(אות פתיחה)

תכלת:   היום אנחנו נדבר עם בחורה מהממת ומיוחדת, שאנחנו כרגע אצלה בבית, עם החתולה שלה והקיר מנטה מאחורי, וקוראים לה רונה סופר, שלום רונה סופר.

רונה:     שלום, סוף סוף הגעת אליי.

תכלת:   כן, איזה כיף פה. אוקיי, קודם רונה, למה את לוחשת?

רונה:     אוקיי, למה אני לוחשת, אה,

תכלת:   לא נמאס לך להישמע חושנית כל הזמן?

רונה:     לא נמאס, זה לא נמאס, זה כאילו קטע ש-, אוקיי, הייתה לי תאונת דרכים כשהייתי בת 15, וזה היה כזה תאונה נוראה וזה, סוף העולם, בלה-בלה-בלה, אה, ואז כאילו, ואז בעצם קיבלתי את הקול הזה, כלומר הרבה שנים אמרתי שבגיל 15 איבדתי את הקול שלי, אבל בעצם לא איבדתי אותו, פשוט כאילו קיבלתי קול אחר, וזה חתיכת קול, זה כל יום להתמודד עם הקול הזה, כל, היום בבוקר  (צליל צלצול טלפון) התקשרה אליי מישהי מה-, אה, לא יודעת מאיפה, ביטוח זיבי משהו, כזה "אוי, את לא יכולה לדבר"? ואני כזה "אני כן יכולה לדבר! את לא יכולה לשמוע, bitch" (צליל ניתוק טלפון).

תכלת:   ויש לנו פה אה, מתמלל, ואת גם יודעת קצת שפת סימנים,

רונה:     נכון,

תכלת:   והיום אני רוצה שתספרי לי קצת עלייך, מה את עושה ביום יום שלך, איך את מגדירה את עצמך.

רונה:     אה, (מכחכחת בגרונה) ובכן, אני, את נותנת לי ציונים כאילו? את ממשטרת אותי?

תכלת:   אני עושה לך כל הכבוד שאת מפוקסת רונה,

רונה:     בדיוק, זה בילבל אותי,

תכלת:   זה נורא, כל הנכים האלה עם כל המוגבלויות, יש להם הפרעות קשב מטורפות.

רונה:     מהמם, אה, ובכן אני קולנוענית, אני עובדת במשרד פרסום, אבל זה כאילו החלק הכי קטן של החיים שלי, אבל אני אקטיביסטית והתחום האהוב עליי הוא נכות ומיניות, כי מיניות זה החיים.

תכלת:   למה מיניות בעצם, מכל הדברים שיש, דווקא גוף ומיניות ותשוקה וחשק?

רונה:     זה כי הוא נושא, את יודעת, את אומרת מה זה הנושא הטיפשי הזה? אוקיי, אז אני עברתי תאונת דרכים בגיל 15, אחרי זה הייתי בשיקום מאוד, מאוד, מאוד ארוך.

תכלת:   לא שמעתי, תגידי עוד פעם מאוד.

רונה:     מאוד…….

תכלת:   (צוחקת) אוקיי, ו-, מה היה בשיקום?

רונה:     וכי נפצעתי מאוד קשה כזה, ומן כזה בהתחלה חשבו שכאילו, שאולי אני לא אצליח לזה, אולי אין, הרופאים אמרו, וזה מן כזה לחיות את החיים שלי, בשביל להראות לרופאים אתם רואים טעיתם?

תכלת:   את פאקינג נס רפואי?

רונה:     כן, כוס-אומו, כן, אז נס רפואי זה מהמם, כי באמת כאילו הגעתי כזה לבית חולים ואמרו אין לה סיכוי, ואז אני הצלחתי, ובסוף כאילו אה, הייתי בשיקום והייתי, הייתי פאקינג 3 שנים בשיקום, מגיל 15 עד גיל 18, ג'ינג'ית בגיל ההתבגרות, לא קל, לא היה קל שם לאף אחד, בעיקר לא לצוות, ואני באמת נס רפואי, שזה מהמם ונהדר, אבל מה עושים עם זה אחר כך? את יודעת, את יוצאת מבית חולים ואמרו לך וואו, את נס רפואי, את מדהימה, יופי, אוקיי, מה אני עושה עם זה עכשיו? כאילו אני רוצה לחיות, אני רוצה לבעוט, לאן אני לוקחת את זה מכאן?

תכלת:   אז בעצם כל התקופה הזאת של גיל ההתבגרות, שאנשים מגלים את המיניות שלהם ואת הגוף שלהם ואת המגע ואת כל הדברים האלה, את היית בבית חולים. כאילו העבירו אותך כמו גוש בשר ממקום למקום.

רונה:     אני ממש זוכרת שהיה לי בהתחלה קטע שאני אמרתי, בראש הייתי כאילו בסדר כל הזמן, וכל הזמן הייתי מודעת למה שקורה, ואני זוכרת שהייתי מסתכלת על עצמי, על הגוף שלי, שמן הוא גף של כזה רופאים ואחיות, סליחה, רופאות ואחים,

תכלת:   (צוחקת), נו?

רונה:     שנוגעים בו וכאילו, ו-, וזה, של מי הגוף הזה, של מי הגוף הזה? זה הגוף שלי או שזה הגוף שלהם? אני לא יכולה לגעת בעצמי כאילו. ו-, ומיניות זה עוד היה מוקדם בשביל לדבר על זה, כי את בהתחלה ב-, באמת במצב הישרדותי, אבל היום בתור אה, בתור ילדה גדולה, אני לגמרי חושבת שצריך להכניס את המיניות ל-, לכל הנושא הזה של השיקום, שכאילו, ש-, כי, כי מיניות זה לא, זה לא רק סקס, זה גם סקס, אבל מיניות זה תודעת גוף, וכאילו זה זהות, זה מגדר.

תכלת:   אז בעצם המיניות שלנו היא מכלול של דברים שהם אנחנו.

רונה:     כן, אני חושבת שמיניות זה דבר שאנחנו נולדים איתו, כלומר גם בתור ילדים קטנים אנחנו, אנחנו מיניים, אנחנו סקרנים, אנחנו רוצים לגעת ולחקור ו-, עד שאומרים לנו לא, (מצקצקת בלשונה לשלילה), תוציא את היד מהתחתונים, ת-, אל ת-, זה לא יפה, זה לא יפה, אל תעשי ככה, ובאמת אה, כאילו מחברתים אותנו, ש-, שמיניות זה דבר מלוכלך ולא חשוב.

תכלת:   זה נכון, תחשבי באופן כללי, אומרים לנו שמיניות זה בושה ולהתבייש ולא לדבר על זה, אנשים עם מוגבלות או מוגבלות שקופה גם, שלא רואים, את חושבת שהם חווים את זה כקושי יותר גדול מאחרים? יותר מתביישים? אף אחד לא מדבר על זה חוץ ממך בעצם.

רונה:     אה, טוב, אל תגזימי, אבל אה, טוב, סבבה, כן, זה באמת גם קטע ש-, שאני, אוקיי, הייתי בגיל 15, נפצעתי, גיל 15 זה הגיל שאת הכי, אה, בודקת ושואלת וכאילו, ו-, ואני גם הייתי כזה ילדה בת 15 נורא כזה, נורא מורדת ואנרכיסטית כזה ונורא מגניבה ושנאתי את כולם והייתי כזה מסתובבת ב-, עם כל הפריקים בגן העצמאות וזה,

תכלת:   מי שלא יודע, רונה היא ג'ינג'ית,

רונה:     תודה רבה,

תכלת:   מהמעצבנות. אוקיי,

רונה:     תודה רבה, תודה רבה על ה-, על הדיוק, זהו ואז פתאום, כאילו את הופכת להיות, אוקיי, קאט! את הופכת להיות, את בהתחלה לא נכה, כי בהתחלה את זה, עוד אה, הלוואי שזה, שכולם יתפללו שזה ישתנה ושאני יצליח ל-, ל-, לא יודעת מה, להצליח, ולוקח זמן להבין שאת באמת, לוקח זמן לרכוש את הזהות הזאת, שאת נכה, וזה הכול בסדר, נכות זה חלק מהזהות שלי, אני גם ג'ינג'ית, אני גם קולנוענית, אני גם מעצבנת חירשות,

תכלת:   (צוחקת)

רונה:     ואני גם נכה, כאילו זה,

תכלת:   אבל מה היה הנקודה שהחלטת אני פותחת את הנושא של ה-, של המיניות עם אנשים עם מוגבלות, אני פותחת את זה, מה קרה? היה משהו שעשה לך איזה סוויץ'.

רונה:     נכון, אני מנסה לחשוב מתי זה היה, אני כאילו למדתי קולנוע, למדתי בסם שפיגל ו-, כשהגעתי לשלב שאני עושה את סרט הגמר שלי, פתאום הבנתי שכל התקופה הנוראית, המסריחה הזאת, שהייתי בבית חולים וזה, זה דווקא מקום די מגניב כאילו, ו-, וזה עולם מאוד, שאנשים לא מכירים אותו, וזה, וזה, בואי, זה לא שאני סבלתי, זה לא שאני יכולה להגיד לך שהיה לי אה, תקופה איומה ושחורה, כאילו אני, היה לי את החדר הכי מגניב במחלקה, היה לי כזה פוסטר של אה, קורט קוביין, I hate myself and i wanna die, וכאילו, והייתי כזה נורא, נורא היה חשוב לי כאילו גם לשמור על ה-, על הבנאדם שאני, ולהמשיך ללבוש דוקטור מרטינס, גם כשבקושי הצלחתי לזוז, וכאילו ו-, כשהאחיות יעשו לי לק שחור בציפורניים, כי באמת כאילו אני לא רק נכה מספר 74321, אני גם כאילו אותו בנאדם שהייתי.

תכלת:   ואז מה קרה שפתאום אמרת אני אעשה את הסרט שלי על מיניות, מישהו אמר לך משהו? חווית משהו? ראית שאין לך זוגיות? רגע, בעצם היית בתולה, הרבה זמן (צוחקת).

רונה:     זה לא, זה לא מדויק,

תכלת:   לא משנה, עזבי, נו, נו, נו, (צוחקת)

רונה:     זה לא מדויק, לא, לא, לא, זה, אני רוצה לדייק, עוד פעם, למי שלא שמע, שזה לא מדויק.

תכלת:   (צוחקת) את נשואה, התחתנת לא מזמן, מזל טוב.

רונה:     אה, תודה רבה.

תכלת:   נו רגע, אז אה, אז מה קרה? מה חווית שגרם לך לפתוח את הנושא?

רונה:     האמת שכאילו אני באמת פתאום הבנתי, בתור כאילו ילדה גדולה, הבנתי שזה, שאיך זה יכול להיות שעברתי שיקום, הפציעה שלי היא פציעה שנקראת פציעה רב-מערכתית. את הצצת.

תכלת:   לא, הרב-מערכתית הייתי צריכה לקרוא את התמלול בשביל זה, אבל תסבירי למאזינים שנייה מה זה אומר, אני רואה אותך, אז אני יודעת, אבל מי שלא רואה אותך, מה זה אומר פגיעה רב-מערכתית?

רונה:     כאילו זה הייתה פגיעה שהיא גם, גם בעמוד השדרה וגם, גם פגיעה עצבית, אז, וזה מאוד גבוה בעמוד השדרה, זה אומר שזה פגע בעצם בכל הגוף, אז כל הגוף שלי חלש בעצם, והכל זה חלק מהפציעה.

תכלת:   את גם נעזרת במקל הליכה.

רונה:     יש לי מקלות מהממים, שאני מקפידה לצבוע אותם.

תכלת:   אמרו לך שזה סקסי?

רונה:     אמרו לי שזה פאלי.

תכלת:   הנה, את רואה? כל דבר אצלך מקושר ל-,

רונה:     לדבר הזה. בקיצור, וכאילו באמת, אז אוקיי, אז הייתה לי פציעה רב-מערכתית, ובאמת קיבלתי שיקום רב-מערכתי, כלומר גם פיזיותרפיה, גם בריכה, גם ריפוי בדיבור, שלא ממש הצליח, ובאמת לנושא אחד לא התייחסו, וזה הנושא של, של מיניות, של מודעות גופנית, ואני, ואני באמת, כלומר אני הייתי ילדה בת 15, איך אפשר לא להתייחס ל-, לזהות הגופנית של ילדה בת 15? אחר כך כשגדלתי והתחלתי להתעסק בקולנוע, ובאמת בזהות שלי, חשבתי שזה היה ככה כי השיקום שלי היה, את יודעת, במאה הקודמת, בירושלים, ו-, וזה בטח, היום זה אחרת, ומסתבר שזה לא אחרת, מסתבר שהנושא הזה הוא נושא מאוד חסר בשיקום, הוא נושא מתפתח עכשיו, ובאמת אני מקווה שהוא ימשיך ויתפתח, שבאמת יבינו שאת לא יכולה לעשות אה, אה, ריפוי בעיסוק, בלי להתייחס לבנאדם, איך הוא עושה פיפי, ולא להתייחס ל-, לאיבר שנמצא כמה מילימטרים ליד, כאילו זה, לא סבבה.

תכלת:   ספרי לי על הסרטים שיצרת.

רונה:     אז אני החלטתי לעשות את סרט הגמר שלי בנושא של מיניות ונכות, שזה מן כאילו נושא שבאמת חשבתי שהוא נושא, אה, צר עולמי, וזה רק משהו שמפריע לי, וזה רק משהו שמעניין אותי (מוזיקת רקע, ציטוט מתוך סרט הגמר: "אין כמו אורגזמה נשית. אחרי ערן הבנתי שזה שגבר הוא נכה, לא הופך אותו לפחות שווה, להפך, דווקא הבנתי שיש משהו משותף לכל הגברים, הם תמיד בטוחים שהם צודקים, אבל לא יכולתי להמשיך להיות עם ערן, ולא בגלל הנכות שלו או שלי, ערן ואני זה פשוט לא היה זה, אבל ערן לפחות הציע לי ללכת לדוקטור חירותי, סקסולוג שמתמחה בשיקום מיני לנכים, הייתי מאוד מופתעת שיש דבר כזה בכלל. תגיד, אה, אתה חושב שכל אחד יכול ליהנות מסקס? -אם אני חושב שכל אחד יכול ליהנות מסקס? כן, -כן.", מוזיקת רקע) עשיתי איזה תהליך, איזה מסע כאילו עם הנושא הזה, ואחר כך כשהסרט יצא, אני הייתי מאוד מופתעת מהתגובות שקיבלתי, כאילו (לא ברור, [00:13:22.02]) היה בפסטיבלים בארץ, בעולם, הוא היה ביס דוקו, והרבה אנשים נחשפו אליו.

תכלת:   היו גם תגובות מעליבות אולי? משהו שצבט לך? משהו,

רונה:     אני לא אשכח את זה, כשהעליתי את זה ליוטיוב, התגובה, וואי, אני לא אשכח את זה, התגובה הראשונה שהייתה, "עוד פעם זאתי"? ואני רוצה לחזור ולהגיד,

תכלת:   עוד פעם זאתי?

רונה:     עוד פעם זאתי, ו-, כן, אז כן, אז כנראה שאני כבר מעייפת ומשעממת ו-, אבל גם כאילו, היה נאמר קטע ש-, שמאוד הפתיע אותי, שהראיתי את זה לאנשים, וכל מיני אנשים אמרו לי אוקיי, נו, וגם הסיפור שלי עם ה-, כאילו מה את, אני נזכרת שכשעשיתי את הסרט, אז הציעו לי שמישהי תתמלל אותי, ואני כזה אה, "שמישהי תתמלל אותי? וואו, ממש ממש לא", וזה באמת היה חלק מהקטע של את יודעת, לרכוש מחדש את הזהות שלי, fuck it, ככה אני מדברת, וזה לא באמת קשה לשמוע אותי, כמו שצריך להקשיב. עכשיו בישראל זה, זה קשוח לדבר בווליום כזה, כי כולם פה צורחים, ברירת המחדל היא מאוד גבוהה, אז פשוט צריך כאילו ל-, כזה להוריד כאילו את הווליום ולקרוא שפתיים.

תכלת:   כן, אני שמה לב, את מאוד אוהבת להיות חושנית גם בקול וגם עם השפתיים.

רונה:     גועל נפש,

תכלת:   אני אביא לך את האודם שלי, אל תדאגי.

רונה:     וואי, כן, חולה עליו.

תכלת:   הכתום.

רונה:     מהמם, כן.

תכלת:   אוקיי, תביאי לי סצנה שאת אוהבת, מהסרט, משהו שהכי אה, ריפא אותך, הרי זה הכול זה ריפוי בשבילנו, כל היצירה הזאת שלנו, את יודעת.

רונה:     לגמרי, הכי תרפויטי, כן, אה,

תכלת:   תר-פות-י (צוחקת),

רונה:     תרפותי, טוב…

תכלת:   (צוחקת) נו?

רונה:     לא, ואני כל הזמן חושבת על זה. אני אגיד על הסרט שהסרט שלי באמת, זה כאילו היה הסרט הראשון שביימתי, ואחרי זה עשיתי עוד הרבה סרטים שהתעסקו ב-, במודעות של גוף, בנוכחות, במיניות, בריקוד, בחופש של גוף, שבעצם שגם שיש לך גוף מוגבל, יש לך הרבה חופש, ואת, את צריכה לבחור את החופש הזה, אז את הסרט היה לי מאוד חשוב שהוא יהיה צבעוני וכאילו שמח, לא סרט עצוב על אה, נכה מסכנה שמגלה את המיניות שלה.

תכלת:   עכשיו את קיבלת תקציב גם לסדרה חדשה של נכים.

רונה:     "נכים נוקמים", נכים שיוצאים למסע נקמה. (ציטוט מתוך הסדרה: "נלך הביתה. – אתה לא יכול ללכת הביתה לבד. לכי תזדייני, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. -מה אתה רוצה ממני? אלה החיים שלך מעכשיו. כן, אני יודע שאלה החיים שלי, טוב? אני יודע שלא יעמוד לי יותר, אני יודע שאני לא אזיין יותר, אבל למה, למה להיות זונה? זה שדרסו אותך בגיל 17, לא אומר שאת יכולה לדרוס את כל מי שמסביבך. את יודעת, נכה-לא נכה, את חרא של בנאדם".)

תכלת:   יאללה, אני מחכה לזה.

רונה:     כולנו.

תכלת:   אני רוצה לדבר איתך על נשיות. אנחנו בתור נשים, יש סביב הנושא של המיניות המון בושה, המון להסתיר, לא ליהנות יותר מידי, להתחבא, ככה גדלנו, ככה חינכו אותנו, איך אנחנו מתמודדות עם זה גם בתור נשים, וגם בתור נשים עם מוגבלויות, מה את חושבת על זה?

רונה:     אני חושבת שזה באמת משהו ש-, שכאילו גיליתי שכשיצאתי לעולם, אחרי, אחרי השיקום, ובאמת הבנתי שמבחינת עולם, בעצם בתור אישה, עם מגבלה, את הופכת להיות אוטומטית לא מינית, זה גם משהו שידעתי כי, כי גם אני הייתי פעם אה, לא נכה, ואם להגדיר את זה, להגדיר את זה ככה בעצם נכים שווים לא מיניים, ובאמת הנושא ש-, שגם בתור אישה, באופן מידי את הופכת להיות אובייקט מיני, ובתור נכה את כל כך רחוקה מזה, שאת בעצם צריכה, את בעצם, רגע, שנייה, אז מה, מה אני? אני לא מינית, אני לא אובייקט, אני לא, אני, אני כאילו, איפה, איפה המיניות שלי? איפה הזהות שלי? בתור אישה מינית ונכה כאילו, האם זה יכול לבוא ביחד או האם בתור אישה נכה אני צריכה לוותר על המיניות שלי.

תכלת:   זה לגיטימי בעינייך שלהיות עם נכה זה סוג של פטיש וכאלה?

רונה:     אני מודה שאני לא נתקלתי בכאלה, אני יודעת, אני יודעת שהם קיימים, והרבה, ו-some of my best friends, אבל אה, אבל כאילו, אה, סבבה, גם לי יש כל מיני פטישים, כאילו פטיש זה לא דבר דווקא רע.

תכלת:   שמעי, אני בתור חירשת, אני יודעת שאנשים שללו אותי בגלל השמיעה וגברים במערכות יחסים אה, לפחות בתור סטוצים בעיקר, הם לא רצו אה, הם נרתעו מזה, מהנכות שלי. את חווית דחיות?

רונה:     רגע, אבל זה שאת סופר סקסית, זה לא שינה את דעתם?

תכלת:   אה, לא, לא, (צוחקת), לא, לא, פשוט לא, הם שמעו על זה מראש ונרתעו, או שהם אמרו שיש לנו נקיפות מצפון, לא נעים לנו לדפוק ולזרוק, את גם נכה, את גם חירשת, אמרתי להם מה הקשר חירשת? מה, תיכננתם לעשות איתי באוזן? מה קשור? (צוחקת) אז ככה התפשרתי על זוגיות, כי אחרת לא היה לי מין, רק רציניים רוצים אותי.

רונה:     וואי, וואי, להתפשר זה הכי נורא. איכס,

תכלת:   אז מה, מה היה לך בעצם, מה, מה העירו לך, מה, שמת אותך בטינדר ומה אמרת?

רונה:     וואו, וואו, וואו, פלאש-בק, (צליל אפקט), תקופה שחורה, שמע ישראל, איכס, השם ישמור.

תכלת:   אה, טינדר זה התקופה השחורה שלך?

רונה:     חד משמעי,

תכלת:   שמעת שכולנו עדיין בזה, יש אנשים שעדיין לא התחתנו (צוחקת).

רונה:     מי? אני לא מכירה. את יודעת, זה ממש נשמע לי, שאת אומרת התחתנו, זה ממש נשמע לי מביך, כי זה כאילו,

תכלת:   זה כאילו מה?

רונה:     זה כאילו מילה מגעילה כזאת.

תכלת:   (צוחקת)

רונה:     זה כאילו מילה כזאת, מילה של גדולים כזאת,

תכלת:   כן, התחתנו, את יודעת, יש כאלה, לא, אבל אה, מה היה לך קשה בטינדר? היית חושפת את זה ישר?

רונה:     אה, כן, אני חושבת שכן, כי זה כאילו באמת משהו שאני כזה, רואה אותו כזה סבבה, אני אישה עצמאית, אני גאה בעצמי, בלה-בלה-בלה, יופי, אבל ברגע שאת אה, ברגע שאת אומרת את זה למישהו, אז הוא כזה, אה, טוב, ביי, אז זה פחות חמוד. (ציטוט מתוך סרט החתונה: "אתה היציבות שלי, אתה הסלע שלי, אתה המטען שלי, אתה האש שלי ואתה החופש שלי", [מחיאות כפיים ושאגות שמחה]. -האור שאת מפיצה בעולם והיופי שאת משרה סביבך, הופכים את החיים לידך ואיתך להרפתקה מסעירה, מיוחדת ומרגשת, שח צחוק, שקט, רעש ואמת. אני מאחל לנו שנדע להשתנות ביחד ולהמשיך לפגוש אחד את השנייה במבט, בשכל, ברגש ובגוף. [הקהל מברך אמן]. אמן, [שאגות שמחה מהקהל] רונה ועמרי היקרים, נסיים בשבירת הכוס. -אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיקי, אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים, על ראש שמחתי [שבירת הכוס, שאגות וצהלות שמחה מהקהל]".

תכלת:   ועכשיו בעלך, אני רוצה שתספרי לי עליו קצת, הייתה לכם חתונה,

רונה:     שמע ישראל, נראה לך שאני משתמשת במילה הזאת?

תכלת:   סליחה, אישך.

רונה:     הוא לא הבעלים שלי.

תכלת:   המשרת שלך.

רונה:     הוא בועל אותי, אבל הוא לא הבעלים שלי.

תכלת:   הוא בועל אותך והוא לא הבעלים שלך, הבנתי. כל הכבוד לך רונה (צוחקות).

רונה:     אה, בן זוגי.

תכלת:   תני לכולנו לדמיין את זה שנייה (צוחקת).

רונה:     בבקשה [לא ברור]

(אות סיום)